כל בו/סא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן סא
[עריכה]סא. דין הלכות תענית
נהגו כל ישראל להתענות שני וחמשי אחר הפסח עד שבועות ושני וחמשי מסוכות ועד חנוכה משום דאמרי סקבא דשתא רגלא כלומר שברגל אוכלין ושותין שבעת ימים יותר מדאי ומרוב אכילה ושתיה והשמחה פוחזין וחוטאין תמיד ומנאפין וצריכין להתענות לכפר עליהם. וכתב הראב״ד ז״ל ונראה לי להפך תעניות שעושין בין מרחשון וכסלו וכן בחדש אייר כיון דאיכא עביד להו ואיכא דלא עביד להו ולאו חיובא נינהו ולא על מלתא ידיעא עבדי להו ומנהגא בעלמא נינהו ואף על גב דמכרזי להו בבי כנשתא כתעני׳ יחידים דמו ואפילו שליח צבור בין גואל לרופא לא יאמר עננו אלא בשומע תפלה. ופרשת ויחל משה נמי לא מבעי להו למקרי אלא דעמא דבר הכי ולא מעיקר שמעתתא ע״כ.
אך מנהג נרבונה לאמרה שליח צבור בין גואל לרופא ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שמצינו בפסוק עניה תכף לגאולה ה׳ צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה׳ ביום צרה. ויחיד אומרה בשומע תפלה. ובעננו יש ס״ג תיבות כנגד ס״ג אותיות שיש בפסוק ויירא יעקב מאד. כ״מ.
וכן יחיד שקבל עליו תענית אומ׳ עננו בשומע תפלה. ועכשו נהגו שלא להתפלל יחיד עננו אפילו בתפלת שחרית של יום אלא בארבע צומות בלבד מפני חשש תפלה לבטלה שמא יצטרכו לאכול מפני אונס נמצא שאין מתפללין עננו רק בתפלת המנחה של יום התענית. ובתוספתא גרסינן יש שאינו מתענה ומתפלל תפלת תענית כגון בערבית שלמחר יתענה. ויש שמתענה ואינו מתפלל תפלת תענית כגון בערבית יום שהתענה בו. וכן נראה מן הירושלמי.
וכל תענית יחיד צריך קבלה בתפלת המנחה של יום שלפניו שכך אמרו ז״ל כל תענית שלא קבל עליו מאתמול מבעוד יום דמי למפוחא מליא זיקא. וכתב הר״ף ז״ל מיהו שמעתי בשם רבינו תם בקבלה דלילה סגי במחשבה דלא בעי הוצאת הפה כדאמרינן בשבועות לבטא בשפתים וכו׳. וצ״ע.
וה״ר יצחק ז״ל כתב ויש אומרי׳ שאין מתפללין תפלת תענית ואם כן צריך לפרש הא דאמרינן מתענין לשעות מיירי שקבל עליו מאתמול אם אתענה למחר בחנם עד חצי היום אגמור לשם תענית ואז מתפלל עננו. עוד יש מפרשים דאפילו לא קבל מאתמול מתפלל עננו אך אינו יוצא ידי נדרו אם נדר להתענות יום אחד. וכן הורה ר״ת באחד שעשה הרבה תעניות בלא קבלה ואמ׳ שלא הפסיד תעניותיו.
ואמרינן התם מאימתי קבלתו שמואל אמר בתפלת המנחה פירוש שיאמר באלהי נצור ענני בתענית שאעשה למחר. והר״ף ז״ל כתב שמעתי כי רבנו יצחק היה אומר באלהי נצור הריני בתענית יחיד למחר ויש אומרים שאם ירצה להאריך בתחנונים יאריך. ויש מי שאומרים שאומרו בשומע תפלה ולא מחוור שלא אמרו הזכרה לתענית רק ערבית שחרית ומנחה. והראב״ד ז״ל פסק דבמנחה מקבל אדם תעניתו אפי׳ שלא בתפלה אבל אינו שם קבלת תענית מבעוד יום אפילו התענה כל הלילה וכל היום אין לו שם תענית ואינו מתפלל תפלת תענית. וכתב הראב״ד ז״ל יחיד שקבל עליו תענית שני ימים זה אחר זה אף על פי שאכל ושתה כל הלילה האמצעית שנראה כמפסיק תעניתו הרי זה מתפלל ביום שני תפלת תענית כלומ׳ שקבלתו מועילה לשני הימי׳ והוא שלא הכניס הלילה בכלל התענית שאם אמר שמקבל עליו תענית שני ימי׳ עם הלילה האמצעית ואכל בלילה האמצעי׳ כבר אבד תעניתו ומשלים שני ימים אחרים ואין מתפלל בזה תפלת תענית ואם אמר בקבלתו שני הימים אלו עם הלילה האמצעית ואכל בלילה האמצעי׳ אף על פי שמפסיק תעניתו מתפלל תפלת תענית. לן בתעניתו פירוש שלא קבל עליו רק יום אחד אך שנמלך להתענות בלילה וכל יום המחרת אינו מתפלל תפלת תענית ואפילו קבלו עליו משחשכה.
ומתענין לשעו׳ כתב ה״ר יצחק וזה לשונו יש מפרשי׳ מתענין לשעות כגון שאמר הריני בתענית שלשה שעו׳ שאין היחיד אומר עננו עד המנחה שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו אבל התלמוד משמע שאין קפדא אם ימצא שקרן בתפלתו דאמרינן ירדו גשמים קודם חצות הולכין ואוכלין אפילו שכבר התפללו עננו. והראב״ד ז״ל פירש מתענין לשעות שיקבל עליו תענית עד חצי היום ונמלך והוסיפו והשלימו עד הערב כיון שהשלים כל היום הרי זה תענית גמור ומתפלל לערב תפלת תעני׳ אבל אם אכל בחצי היום אין זה תענית לענין תפלה. והרמב״ם ז״ל פירש תענית שעות כגון מי שהיה טרוד בעסקיו ולא אכל עד חצי היום וכשהגיע לחצי היום נמלך ואמר הואיל ולא אכלתי עדין אשב בתעני׳ עד הערב ולא אכל עד הערב הרי זה תענית שעות ומתפלל תפלת תענית. ולא עוד אלא אפילו אכל בבקר ואחר כך קבל להתענות שאר היום הרי זה תענית שעות. ועל זה לא באר אם יתפלל תפלת תענית. וההש׳ כתב דאפילו קבל עליו במנחה להתענו׳ למחר עד הערב אחר שיאכל בבקר שאין זה תענית. והביא גם כן מה שאמרו ז״ל יחיד שקבל עליו תעני׳ שני וחמשי של כל השנה ופגעו בו י״ט הכתובי׳ במגלת תענית אם נדרו קוד׳ לגזרתנו כלומר שנדר זה קודם תקנת הימים טובים יש לו לקיים נדרו ותדחה גזרתנו מפני נדרו. ואם תקנת אותן הימים קדמה ידחה נדרו מפני גזרתנו שלא היה דעתו לפגוע באותן הימים שאם היה בדעתו לפגוע בהן לא היה נודר. והרי הוא כאומר הריני מקבל תענית שני וחמשי חוץ מן הימים הכתובים במגלת תענית ולפיכך אין צריך שאלה על נדרו ואפילו התחיל להתענו׳ קוד׳ הי״ט ואף על גב דבצבור התחילו אין מפסיקין ביחיד מפסיקין. ויש מפרשים אם נדרו קודם לגזרתנו שהתחיל תעניותיו קוד׳ שארעו אותן הימי׳ תדחה גזרתנו מפני נדרו וחל אסורו על אותן הימים מפני אסור כולל. ואם גזרתנו קודמת לנדרו שארעו קודם שהתחיל להתענות אין בזה אסור כולל וידחה נדרו מפני גזרתנו. והר״י כתב יחיד שקבל עליו תעניות ופגע בהן ימים טובים של תורה מפסיק ימים הכתובים במגלת תענית אינו מפסיק. והנך רבנן דיתבי בתעניתא כולה שתא בר מעצרתא ומעלי יומא דכפורי דבנדר גמור אסרו על עצמן הנאת אכילה וחל הנדר בכל ימות השנה בכלל. אבל בקבלת תענית מכאן ועד יום פלוני לא יכנסו שבתות וימים טובי׳ באותה קבלה לפי דעת הראב״ד ז״ל.
והמקבל עליו תענית כתב הרי״ף ז״ל דאוכל ושותה כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר והוא שלא יישן אפי׳ גמר וסלק שלחנו אבל אם לא סלק שלחנו אפילו ישן אוכל עד שיעלה עמוד השחר אבל גמר וסלק וישן אסור לאכול. והראב״ד ז״ל כתב דאם ישן אפילו בתוך סעודתו הוי הפסק ואסור לאכול עוד או אם סלק אפילו לא ישן. והבעל ההשלמה ז״ל כתב שאם לא ישן אפילו סלק אוכל ואם ישן אפילו לא סלק אינו אוכל. וכן דעת הרמב״ם ז״ל שהכל תלוי בשינה. וה״ר יצחק ז״ל כתב ודוקא היכא שלא ישן אבל ישן שינה גמורה אסור אבל מתנמנם אוכל וכמו כן ישן והתנה אוכל אם ישן אחר כך. ולדברי הכל אם התנה ואומר שעדין בדעתו לאכול או לשתות אפילו ישן ואפילו סלק לא נאסר לו לאכול ולשתות. וכן דעת הירושלמי.
וכתב הר״ף ז״ל ושתיה מותרת אפי׳ בלא תנאי דגבי שתיה הוי לעולם כמו התנה לפי שאין קבע לשתיה ודוקא מים. וכתב הרי״ף ז״ל ולענין תענית שפוסק מבעוד יום חזינן לגאון דאמר דחוזר ואוכל ואף על פי שפסק עד שיבא השמש כל זמן שלא קבל עליו התענית אבל אחר שקבל עליו התענית אסו׳ לאכול ולשתות אפילו מים וכן שדר רב האיי גאון ז״ל. ועוד כתב הרי״ף ז״ל שהמתענה טועם תבשילו עד רביעי׳ ובלבד שלא יבלע כלום. ועוד הביא ירושלמי נדר להתענות ושכח ואכל אבד תעניתו והוא שאמר יום סתם אבל אם אמר יום זה מתענה ומשלים.
כת׳ הרי״ף ז״ל וזה לשונו הרבה בני אדם נוהגין לאכול בתענית מיד ששקעה החמה קודם צאת הכוכבי׳ וראיה לדבריהם מהא דאמר כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תעני׳ הא שקעה מותר מיהו בתוספו׳ עבודה זרה פי׳ רבנו אלחנן פוק חזי מאי עמא דבר שנהגו להתענות עד צאת הכוכבים אפילו בתענית יחיד והא דאמר שלא שקעה עליו חמה ר״ל גמר שקיעתה דהיינו צאת הככבים. ולפי שאין העולם בקיאין בגמר שקיעת החמה לכך נהגו להמתין עד צאת הכוכבים. גם רבנו אלחנן פירש פוק חזי מאי עמא דבר ואין לסור מן המנהג ומספקא לא נפיק ליה עד שיהא ודאי לילה עכ״ל.
כתב ה״ר יצחק ז״ל אדם שהתענה בשבת צריך להתענות למחרתו כדי שיתכפר לו מה שהתענה בשבת. ויפה תענית לחלום כאש בנעורת ובו ביום ואפילו בשבת. ותלמיד חכם אין רשאי להתענות אבל אם הצבור מתענין יכול הוא להתענות. וחולה ועוברה שאין מתענין בתענית צבור מכל מקום אסור להן להרבות בתענוגים.
ולווה אדם תעניתו ופורע ואפילו אמר ביום זה ובלבד שיהא שם קצת צורך. עכ״ל. והראב״ד ז״ל כתב דוקא תעניתו אבל תענית צבור שהסכימו עליו על כל צרה אינו רשאי ללוות ולפרוש מהם ואין צריך לומר בארבע צומות שיש להן זמן קבוע שאינו לוה ותעניתו גם כן לא אמרן אלא תעני׳ שקבל על עצמו אבל תענית חלום אינו לוה דאמרי׳ יפה תענית לחלום וכו׳. ויש אומרים דאפילו תעניתו אינו לוה אם אמר יום זה. והראב״ד ז״ל כתב לא שנא יום זה ולא שנא קבלת סתם לוה ומביא ראיה לסברא זו. עוד כתב דמי שקבל עליו שני וחמישי של כל השנה אינו לוה תעניתו לפי שלצער עצמו צער גדול נתכוון. עוד כתב דכל תענית של הסכמת צבור אינו צריך קבלה במנחה כלל אבל שליח צבור מכריז אותו והתענית מקובל ומתפללי׳ תפלת תענית.
והמתענה על החולה ונתרפא או על הצרה ועברה הרי זה מתענה ומשלים והטעם לפי שעדין יש לו לידאג שלא עברה הצרה לגמרי אבל בתענית של גשמים לא שנא יחיד ולא שנא צבור אם ירדו קודם חצות לא ישלימו שכבר נענו ועברה צרתם ובירושלמי אחר חצות ישלימו שכבר עבר רוב היום בבקשה כלומר שהתחיל התענית שקודם חצות אין אדם מרגיש בתענית. ועל זה אמרו בירושלמי אמר ר׳ אחא ברבי חנינא אסור להתענות בשבת עד ששה שעות.