כוכבי שמים רחוקים/עמא דדהבא/שלום לידיד

א. שָׁלוֹם לִידִיד

שָׁלוֹם! שָׁלוֹם וּבְרָכָה לִידִיד מִמֶּרְחַקִּים פְּקָדָנִי!
כַּמָּה וְכַמָּה חִכִּיתִי לוֹ שֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹמִי.
סוֹף סוֹף אֵין לוֹ לָאָדָם בְּיָמָיו אֶלָּא יְדִידוֹ,
אֶחָד וּמְיֻחָד בְּחֵיקוֹ יִשְׁפּוֹךְ אֶת-שִׂיחוֹ הַנֶּאֱמָן.
אָכֵן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם בְּבֵיתוֹ הַחַיִל הַיָּקָר
אֲשֶׁר עָשָׂה בְּחַיָּיו, גַּם אִשְׁתּוֹ גַּם בָּנָיו, שֶׁיִּחְיוּ,
אוֹתָם שְׁתִילֵי הַזַּיִת, שֶׁאִם לֹא הֵמָּה, מִי הָיָה
מַמְתִּיק לוֹ אֶת הַשָּׁעָה הַמָּרָה לְאַחַר שֶׁבָּאָה,
שֶׁאִם לֹא הֵמָּה, כְּבָר הָיָה נוֹפֵל תַּחְתָּיו בְּעֻלּוֹ
תַּחַת מַשָּׂאוֹ, שֶׁהֵמָּה מַחְלִיקִים כָּל אֶבֶן בַּדֶּרֶךְ
וּמְאִירִים בְּעֵינֵיהֶם הַחֲבִיבוֹת כָּל-מַחְשָׁךְ.
אֶפֶס הָרֵעַ, הַיְדִיד, זֶה עִנְיָן לְחוּד, זֶהוּ עִנְיָן!
מָשָׁל לְמָה דָּבָר דּוֹמֶה: לְיַיִן שֶׁבֶּן-אָדָם שׁוֹתֶה.
יֶשְׁנָם בְּנֵי-אָדָם, שֶׁדַּרְכָּם לִגְמֹעַ כָּל-יוֹם קְצָת מַשְׁקֶה,
לְרַבּוֹת שַׁבָּתוֹת וְחַגִּים, – אָדָם זֶה מָה הוּא שׁוֹתֶה?
כָּל מָה שֶׁשּׁוֹתֶה בַחֹל, וְטוֹב עָלָיו תָּמִיד הַמַּשְׁקֶה.
אֶלָּא לְעִתִּים יֵשׁ אֲשֶׁר הוֹלֵךְ בֶּן-אָדָם וְתָר לוֹ
לִכְבוֹד הֶחָג מִין מַשְׁקֶה חָדָשׁ יָקָר מִמֶּנּוּ,
דְּבַר-מַה שֻׁפְרָא דְשֻׁפְרָא; כָּךְ מְקֻבְּלָנִי מֵאַבָּא,
שָׂרִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אַנְשֵׁי שְׂרָרָה, אֲצִילִים,
הֵמָּה בַּעֲלֵי-מַרְתְּפִים וְיֵינָם שָׁמוּר בְּגִיגִיּוֹת
כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים, נְתוּנִים בְּסִמָּנִים, בְּגֻשְׁפַּנְקָה,
לְמַעַן יְשֻׁפַּר טַעְמָם, כַּיָּדוּעַ לַכֹּל, כִּי הַיֵּינוֹת
כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים, טַעְמָם מִשְׁתַּפֵּר עֲלֵיהֶם.
אָנוּ, יְהוּדִים פְּשׁוּטִים, בַּכְּפָר שֶׁבְּטַבְרִיָּה, אָנוּ
אֵין לָנוּ כֶּרֶם, לֹא מַרְתֵּף, אָנוּ מִסְתַּפְּקִים בְּמֻעָט.
אָדָם יְהוּדִי שָׁמוּר לוֹ בַּקְבּוּק שֶׁל מוֹנוֹפּוֹלְקָה^[1],
חָתוּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, בְּחֹמֶר-חוֹתָם עַל פְּקָקוֹ,
בֶּן-אַרְבָּעִים לַמַּעֲלוֹת וְעָמַד בְּזִקּוּק פַּעֲמַיִם,
מַשְׁקֶה חָרִיף וּבָרִיא וְעֵינוֹ צֶחָה כַּדֶּמַע.
אוּלָם לְצַד אוֹתוֹ בַּקְבּוּק דְּאַבָּא מַלְכָּא (שֶׁיִּחְיֶה)
עוֹמֵד לוֹ בַּקְבּוּק וְתוֹכוֹ – הַזָּהָב הַחִוֵּר הַנִּתָּךְ:
יַ"ש דְּשֶׁל פֶּסַח, דּוֹמֶנִי, שֶׁהָיָה לְעוֹלָם מִגְּרוֹדְנָה,
הָיָה כֹּחוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּכֹחוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁל הַלָּבָן,
מַשְׁקֶה מְחַיֶּה נְפָשׁוֹת וּמְגָרֶה עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת.
וְעוֹד גַּם קַנְקַן רַב-נֶפַח, גְּדָל-צַוָּאר וּרְחַב-אֲחוֹרַיִם,
מַשְׁקֶה חוּם בּוֹ וְדָשֵׁן, מִשְּׁיָרֵי מֵי-דְבַשׁ לִימֵי-פֶּסַח,
פָּלִיט מֵהוֹדוֹ שֶׁל חָג. וְאוּלָם בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבָּא
הָיָה עוֹד בַּקְבּוּק יְרַקְרַק וּמֻצְנָע בְּעָמְקוֹ שֶׁל מַרְתֵּף
עָמֹק וּבָאֲדָמָה, הַזְּכוּכִית הַיְרֻקָּה מַאֲפִילָה
עַל כָּל מִינֵי גַּרְגְּרִים רוֹחֲצִים בִּקְטִיפָה שֶׁל נוֹזְלִים,
דְּמוּמָה כֵהָה בְּעָבְיָהּ, אֲדֻמָּה-מַוְרִידָה, אִם דַּקָּה.
מִשְׁרַת-דֻּבְדְּבָנִים הִיא וּמִדֻּבְדִּבְנֵי אוּקְרַיְנָה!
אָמְנָם עִם תּוֹר-הַדֻּבְדְּבָנִים, לְאַחַר יְמוֹת-הָעַכָּבִית,
עוֹטָה לֹבֶן יְרַקְרַק אוֹ חֲלֻדָּה מַוְרִידָה,
הָיְתָה אִמָּא טוֹרַחַת בְּצֵל הָאִילָנוֹת בַּגִּנָּה
בְּאוֹתָהּ הַמִּשְׁרָה, מַצְנִיעָה גַּם לְכָל שַׁבְּתוֹת-הַחֹרֶף
עוֹד חֲצִי תְּרֵיסַר בַּקְבּוּקִים, מַטְמִינָה בְּעָמְקֵי הַמַּרְתֵּף,
כָּךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, לִהְיוֹתָם שְׁמוּרִים מוּכָנִים
לְאוֹתָם יְמֵי חַג גְּדוֹלִים מִתְרַחֲשִׁים בְחַיַּי מִשְׁפָּחָה,
אָז גַּם הָיוּ הַטְּמוּנִים מְבַצְבְּצִים פִּתְאֹם וְעוֹלִים.
קֹדֶם בִּצְבְּצוּ עָלוּ כָּל שְׁנָתַיִם שְׁנָתַיִם,
כְּלוֹמַר עִם כָּל בְּרִית מִילָה, אוֹ עִם הַיַּלְדָּה (,בְּרִיתִיצָה"),
אַךְ מִשֶּׁרַבּוּ הַיָּמִים וּמִשֶׁפָּסְקוּ הַבְּרִיתוֹת
בָּאוּ חַגֵּי בַר-מִצְוָה שֶׁל הָנֵּי "שְׁקָצִים" בַּחוּרִים
וּמִשֶּׁחָדְלוּ גַּם אֵלֶּה, הִתְחִילוּ בַקְבּוּקִים מוֹפִיעִים
עִם אֵרוּסִין שֶׁל בָּנוֹת זְקוּפוֹת וְחוּמוֹת-עֵינָיִם,
וְשַׁבָּת רִאשׁוֹנָה לְכַלָּה צְנוּעָה פּוֹרַחַת נִכְנֶסֶת.
וַדַּאי שֶׁעָמְדוּ בַּקְבּוּקִים מוּכָנִים לִבְרִית שֶׁל נְכָדִים,
אֶלָּא שֶׁזָּכוּ בָּם גְּדוּדֵי דֵנִיקִין וְקַלְגַסֵּי פֶּטְלוּרָה,
כְּנוּפִיּוֹת אַבָּא-מַכְנוֹ, "תַּכְשִׁיטֵי הַמַּהְפֵּכָה".
מִי שֶׁלֹּא טָעַם מֵאוֹתָם בַּקְבּוּקִים שְׁמוּרִים, לֹא טָעַם
טַעַם שֶׁל מִשְׁרָה מִיָּמָיו. וְדִבּוּר מִתּוֹךְ דִּבּוּר נִזְכָּר.
אֶלָּא אֲנִי זֶה רְצוֹנִי לֵאמֹר לְךָ, שֶׁהָרֵעַ
אֶצְלִי בִּבְחִינַת הַמִּשְׁרָה הַזֹּאת לְגַבֵּי בְנֵי בֵיתִי.
בֹּאָה וְאַרְאֲךָ, אֶחָא, אֶת אֲשֶׁר רָכַשְׁתִּי בָּאָרֶץ.
 

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

1. בפי ההמון הרוסי – בקבוק-י"ש שהמונופול עליו היה בידי הממשלה.