כוכבי שמים רחוקים/עמא דדהבא/צא ולמד הכורות...
א. צֵא וּלְמַד הַכַּוָּרוֹת...
הִנֵּה כַּוֶּרֶת בּוּל-עֵץ, כְּלוֹמַר סְדָנִית[1], בְּצֶלֶם
אוֹתָהּ כַּוֶּרֶת-בְּרֵאשִׁית, שֶׁמָּצָא בָּהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן
אֶת-נְחִיל הַדְּבוֹרִים בְּתוֹךְ חֲלוּלֵי-אִילָנוֹת בַּיָּעַר,
עַד שֶׁקֵּרַבְנוּ אֶת עַם-הַזָּהָב הֶעָמֵל אֵלֵינוּ,
וְנַעֲשָׂה "חַיָּה מוֹעִילָה" בַּשּׁוּק הַחַקְלָאִי הַגָּדוֹל.
עַכְשָׁו יוֹדֵעַ אָנֹכִי וּמַבְחִין בְּכָל מִינֵי סְדָנִית,
מַכִּיר כַּוֶּרֶת טְעוּנָה יַעֲרוֹת חַלּוֹת-קַיָּמוֹת[2],
קָבְעוּ אוֹתָן דְּבוֹרִים בִּפְנִים שֶׁל גְּזָעִים נְבוּבִים,
סְדָנִית עֲשׂוּיָה לְשֵׁם כָּךְ בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה בִּידֵי אָדָם;
תֵּבוֹת הַקַּשׁ הַהֲדוּרוֹת, טַרְזָנִיּוֹת, כְּלִילוֹת הַגִּזְרָה,
כָּל תַּבְנִית הַפַּעֲמוֹנִים[3], וְתַבְנִית שַׁרְווּל שֶׁל לִימְבּוּרְגְּ
שֶׁטַּבְּעוֹתָיו נִפְרָדוֹת, וְסַל בַּעַל דְּיוֹטוֹת - גַּלְגִּלָּן[4],
עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לִידֵי כַוֶּרֶת עִם חַלּוֹת מְטֻלְטָלוֹת[5].
יָדַי לָמַדְתִּי לַכְנִיס בָּהֶן אֶת מַטּוֹתָיו שֶׁל טְשִׁיאֶרְסוֹן[6],
אַחֲרֵי כֵן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם בְּמִסְגַּרְתּוֹ שֶׁל פֶרְלֶפְּשׁ[7],
עַד תֵּבָתוֹ שֶׁל דָּדַן, עַכְשָׁו אֲנִי בְּמִכְוַרְתִּי
לִי כַּוְּרוֹתָיו שֶׁל צַנְדֶר בִּלְבָד, וְאַתָּה בְּוַדַּאי יוֹדֵעַ
כְּבָר גַּם אֲחֵרוֹת בְּשֵׁם שֶׁל פּוֹסֵק-כַּוָּרוֹת הָאַחֲרוֹן,
נֶחְבַּט בִּשְׁאֵלַת הַצֶּבַע, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לִצְבֹּעַ, אִם לָבָן
וְאִם "כֻּלָּהּ תְּכֵלֶת", – אֲנִי מְבַכֵּר אֶת הַכְּחַלְחֶלֶת.
טַעַם יֵשׁ לְכָל דָּבָר, וְתָמִיד לְמַד הַנִּמּוּקִים.
"אַל תֵּלֶךְ אַחֲרֵי חֲכָמִים כְּעֶגְלָה זוֹ אַחַר הַפָּרָה",
כָּךְ הָיָה אַבָּא אַנְטוֹנִי חוֹזֵר בְּאָזְנַי, "וְאוּלָם
סְתָם עַקְשָׁן אַל תִּהְיֶה – תַּאֲמִין לְדִבְרֵי חֲכָמִים".
מַעֲשֵׂה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ מַחְבֶּרֶת בּוּטְלֵרוֹף בְּעִנְיַן
חַיֵּי-הַדְּבוֹרִים, וּלְעֵינָיו נִגְלוּ חֲדָשׁוֹת וּנְצוּרוֹת,
אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא שָׁעַר וַאֲשֶׁר הִתְקַשָּׁה לְהַאֲמִין.
יָשַׁב כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַל אוֹתוֹ הַסֵּפֶר – בּוֹלֵעַ
דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְלֹא הֶאֱמִין; אֶפֶס כְּבָר הִרְגִּישׁ וְהִנֵּה
יוֹשֵׁב בּוֹ הַסָּפֵק וְעוֹשֶׂה אֶת לִבּוֹ כִּכְבָרָה,
מַעֲשֵׂה "תּוֹלַעַת בַּחֲזֶרֶת", מִכֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לְתוֹכוֹ.
הָיָה מַאֲמִין וְכוֹפֵר, כּוֹפֵר וְחוֹזֵר וּמַאֲמִין.
מַמָּשׁ מְשֻׁגָּע מִדִּבְרֵי הַמְּלֻמָּד, "כִּנַּת הַסְּפָרִים".
נוֹקֵט הוּא אֶת הַכְּלָל (וּבוֹעֵט בְּדִבְרֵי חֲכָמִים):
מַה שֶּׁרָאֲתָה שִׁפְחָה בַּגָּן, לֹא רָאָה מְלֻמָּד מִיָּמָיו,
הֵמָּה הֲלָכוֹת יַפְרִיחוּ וּסְבָרוֹת סְתָם, אוּלָם אָנוּ
מִן "הַמַּעֲשֶׂה" לְמֵדִים וּכְרוּכִים אַחֲרֵי הָעִקָּר.
אֶלָּא שֶׁדִּבְרֵי הַמְּלֻמָּד בִּלְבְּלוּ מוֹחוֹ – כִּדְבָרָיו:
"נִכְנָס אָנֹכִי 'לִפְנִים' וְנִרְאֵית לִי תַּבְנִית כַּוֶּרֶת...
'לֶחֶם הַקֹּדֶשׁ' לְפָנַי – מִתְבּוֹנֵן אֲנִי: שֶׁמָּא מַלְכוֹת
דְּבוֹרִים גְּדֵלוֹת וְכוּלֵי... מַעֲשֵׂה שָׂטָן לְהַכְעִיס
הַמְעַכְּבֵנִי בַּעֲבוֹדָה, לוֹעֵג לַקֹּדֶשׁ.
גָּבַר הַשָּׂטָן מְאֹד! וּפַעַם בֶּחָג, יְמֵי פַּסְחָא
פָּתְחוּ בְּצִלְצוּל עַלִּיזִים, וְנִדְמֶה לִי קוֹל הַכַּוֶּרֶת
בְּרֵעָהּ עִם צֵאת כָּל-הַנְּחִיל, – פָּרַצְתִּי כִּמְטֹרָף הַחוּצָה,
כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי, תַּחְתּוֹנִים וְכֻתֹּנֶת לְמַעְלָה,
הָלַכְתִּי בָּנִיתִי, עַד שֶׁגָּמַרְתִּי – עָשִׂיתִי כַּוֶּרֶת...
כָּתְלֵי-זְכוּכִית קָבַעְתִּי בָּהּ, כַּעֲצַת הַפְּרוֹפֵסוֹר,
לִרְאוֹת בְּעֵינַי שֶׁלִּי הַנַּעֲשֶׂה בְּתוֹךְ הַכַּוֶּרֶת.
לַיְלָה אֲנִי עִם הַסֵּפֶר, בַּיּוֹם אֲנִי דָבוּק לַזְּכוּכִית,
עַד שֶׁגָּעַר בִּי אַבָּא וַסִּילִי, תָּגֵן זְכוּתוֹ עָלֵינוּ.
קָרָא לִי וַיְחָרְפֵנִי: דִּיָקוֹן, חֲדַל מִן הַדְּבוֹרִים,
טֶרֶם הִגִּיעַ הַדָּבָר לְאֹזֶן זְקַן-כָּל-הַכְּמָרִים.
אֱמֶת, אֱמֶת יְסַפֵּר הַמְּלֻמָּד הַגָּדוֹל, רָאִיתִי!
אֶלָּא אַךְ זֹאת לֹא יָכֹלְתִּי לְהַאֲמִין לוֹ, שֶׁהַזְּכָרִים
הֵם מַה שֶּׁהֵם, וְכַמְסֻפָּר. יוֹדֵעַ אַתָּה, מֶה עָשִׂיתִי?
צַדְתִּי כֻּלָּם כְּכֻלָּם בְּאוֹתָה סְדָנִית וַהֲמִתִּים.
נִשְׁאֲרָה לִי רַק הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה בִּנְחִילָהּ וְיָצְאָה.
יָצְאָה בְּגַפָּהּ, וְצַדְתִּי וְשַׂמְתִּי הַנְּחִיל בַּכַּוֶּרֶת.
וְהִנֵּה הִתְחִילָה מַטִּילָה בֵיצֶיהָ כְּאַחַת מֵאֵלֶּה
אֲשֶׁר הַזְּכוּר בְּכַוַּרְתָּן, נִתְבַּדָּה הַמְּלֻמָּד כִּבְיָכוֹל!
אוֹתוֹ לַיְלָה יָשַׁבְתִּי בִּיחִידוּת, וְאִמָּא יְשֵׁנָה.
מִכְתָּב חִבַּרְתִּי לִשְׁלֹחַ לְאוֹתוֹ מְלֻמָּד בַּבִּירָה,
הַכֹּל סִפַּרְתִּי לוֹ: אֵיךְ בִּעַרְתִּי אַחֲרֵי הַזְּכָרִים,
וְאֵיךְ שֶׁהַמַּלְכָּה מַמְשִׁיכָה וְהוֹלְכָה מַטִּילָה הַבֵּיצִים,
אֵיךְ שֶׁהִתְבַּדָּה הַלָּה... וְאוֹתוֹ הַמִּכְתָּב שָׁלַחְתִּי
לוֹ לְעִיר הַבִּירָה, וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן – בְּאַחֲרָיוּת.
עוֹד הַבֹּקֶר וְאָנֹכִי רִאשׁוֹן בַּדֹּאַר לְמָסְרוֹ,
וְדַעְתִּי נִתְקָרְרָה... שׁוּב אֲנִי בַּעֲבוֹדָה כְּקֶדֶם,
מָסוּר לָהּ כַּהֲלָכָה. לְאַחַר שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת
פָּגַע בִּי שׁוֹמֵר בֵּית-פְּקִידוּת הַכְּפָר, מוֹדִיעֵנִי:
מִכְתַּב יֵשׁ בִּשְׁבִילִי, מֻנָּח עַל בַּטַח[8] הַחַלּוֹן.
מְיַעֵץ הוּא לִי לֹא לְהַחֲמִיץ, שֶׁלֹּא יַקְדִּימֵנִי אִישׁ אַחֵר
לִזְכּוֹת בַּמִּכְתָּב הַלָּה: הַכַּפְרִי סַקְרָנִי מִטִּבְעוֹ.
מִכְתַּב זֶה רִאשׁוֹן קִבַּלְתִּי מֵאָז אֲנִי יוֹשֵׁב בִּכְפָר זֶה.
הִגִּיד לִי לִבִּי: מִנַּיִן, תֵּכֶף פָּנִיתִי לַמִּגְרָשׁ.
אִלּוּ מֻתָּר – אָז רַצְתִּי, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַכְּהֻנָּה!
אוֹתוֹ מִכְתַּב מְזָרְזֵנִי, וּבִגְדֵי הַכְּהֻנָּה מְיַסְּרִים.
וְרַק אֲנִי הוֹלֵךְ וְלֹא הוֹלֵךְ, רָץ וְלֹא רָץ – מְשֻׁנֶּה!
מַדֵּי הַקֹּדֶשׁ בְּשֶׁלָּהֶם, וּבְשֶׁלָּהֶן הָרַגְלָיִם.
מִכְתָּב זֶה הָיָה מִמֶּנּוּ... בּוּטְלֵרוֹף, אוֹתוֹ פְּרוֹפֵסוֹר:
שֶׁבַח לִי שֶׁאֵינֶנִּי מַאֲמִין לְכָל דָבָר שֶׁנִּדְפָס,
שֶׁבַח לְמַעֲשֵׂה כַוֶּרֶת עִם כָּתְלֵי הַזְכוּכִית, וְאוּלָם
בְּנִדּוֹן הַזְּכָרִים הוּא עוֹמֵד וְשׁוֹאֵל אוֹתִי לָדַעַת,
אֵיפֹה כַּוַּרְתִּי מֻנַּחַת? הַאִם בַּמִּכְוֶרֶת נִשְׁאָרָה?
הָיָה סוֹבֵר: הוֹאִיל וְעַל זְכָרִים גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי
רַק בְּכַוַּרְתִּי הָאַחַת, וְכַמָּה וְכַמָּה כַּוָּרוֹת
עוֹמְדוֹת סְמוּכוֹת לָזוֹ, כַּוֶּרֶת וְכַוֶּרֶת וּזְכוּרָהּ,
לָמָּה זֶה אֵינִי מֵבִין, שֶׁנִּטְפְּלוּ לְאוֹתָהּ הַמַּלְכָּה
זְכָרִים שֶׁלֹּא מִכַּוַּרְתָּה, מֵאוֹת וַאֲלָפִים בֶּהָמוֹן,
לְעֵרֶךְ תַּ"ק בְּכָל אַחַת. וְזֹאת הִיא הָעֵצָה שֶׁיָּעָץ:
נַרְחִיק כַּוֶּרֶת-נִסְיוֹנִי מַהֲלַךְ חָמֵשׁ וֶרְסְטָאוֹת
מִן הַמִּכְוֶרֶת דְּנַן וְנַכְרִית זְכוּרָהּ – וְנִרְאֶה.
מִכְתָּב זֶה הֲמָמַנִי: מִיָּד הֲבִינוֹתִי – נִכְשָׁלְתִּי.
אֶלָּא הִמְשַׁכְתִּי נִסְיוֹנִי, רָחַקְתִּי כַּמָּה תְּחוּמֵי שַׁבָּת
(אַתָּה הַשֶּׁקֶץ, בְּוַדַּאי שֶּׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ זֶה מָהוּ,
תִּשְׁאַל לְסָבָא שֶׁלְּךָ, הַמַּקְפִּיד עֲדַיִן בִּתְחוּם זֶה),
בָּרֵר בֵּרַרְתִּי הַזְּכוּר אֲשֶׁר אִתִּי שָׁם וְטִבַּעְתִּיו
כֻּלּוֹ בַּכְּדִידָה הָאַחַת... וְהַמַּלְכָּה עֲקָרָה נִשְׁאָרָה.
וְכָךְ הָיָה כַּאֲשֶׁר אָמַר וְהוֹרָה הַמְּלֻמָּד הַגָּדוֹל.
"אֵצֶל אַלּוּשְׁטָה הַיָּפָה, הַסְּמוּכָה לַיָם הָאֶבְכְּסִינִי,
יֶשְׁנָהּ פִּנָּה נֶחְמָדָה: "פִּנַת הַפְּרוֹפֵסוֹרִים",
שֶׁמֶשׁ, אִילָנוֹת, וְיָם וּסְלָעִים... וְהַרְחֵק עֲיָרָה...
שָׁמָּה הָלְכָה תְשׁוּבָתִי לִכְבוֹד הַפְּרוֹפֵסוֹר הַגָּדוֹל.
כְּתָב הוֹדָאָה וְהוֹדָאָה – תַּרְתֵּי מַשְׁמַע וְכוּלֵי.
שׁוּב קִבַּלְתִּי מִכְתָּב וְצֵרוּף לַמִּכְתָּב – רְשִׁימָה:
זֹאת וְזֹאת יִקְרָא אַבָּא, וְכָאן יֵשׁ לְהַשִּׂיג בַּהֲנָחָה
מַכְשִׁיר זֶה וְכַדּוֹמֶה, וּשְׁאָר כָּל סְפָרִים מוֹעִילִים.
שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לַעֲפָרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאָדָם הַיָּקָר:
גָּדוֹל, מְלֻמָּד, פְּרוֹפֵסוֹר... יוֹעֵץ סְתָרִים בְּפֹעַל...!
אֲשֶׁר לֹא זִלְזֵל בִּקְטַנִּים, בִּדְיָקוֹן שֶׁבִּדְיָקוֹנִים.
הֶדְיוֹט בִּכְפָר קָט וְנִדָּח... בּוּר וְעַם-הָאָרֶץ כַּנֶּאֱמָר,
רַוְיָא רַבְרָבָא! סִלְחָה לִי, אֵלִי, בִּזְכוּת קְדוֹשֶׁיךָ!
וּמִשֶּׁנִּכְנַס פֶבְרַאל, מַרְבֶּה אָנֹכִי בִּקְרִיאָה,
מוֹצִיא אֲנִי אֶת כָּל-סְפָרַי, מַשִּׁיב אֲבָקָהּ שֶׁל שָׁנָה,
קוֹנֶה יְשִׁיבָה בַּפִּנָּה – וּמַעֲמִיק, עוֹסֵק בְּתוֹרַת
דִּינֵי כַוֶּרֶת, וּרְאֵה, פִּתְאֹם יִגָּלֶה לְעֵינָי,
נִרְאִים לִי כַּחֲדָשִׁים דְּבָרִים, עָבַרְתִּי עֲלֵיהֶם
כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים – קְרִיאָה מְעַנְּגָה נְפָשׁוֹת...
סִלְחָה לִי, אֱלֹהַי, מֵעוֹלָם לֹא הֶעֱמַקְתִּי
בְּסִפְרֵי-הַקֹּדֶשׁ גַּם אָז, בִּהְיוֹתִי מֵחוֹבְשֵׁי סַפְסָלָיו
שֶׁל סֵמִינַרְיוֹן דְּקוּרְסְק, כְּשֶׁנִּכְסְפָה נַפְשִׁי לָרֶדֶת
לְעִמְקֵי מְפָרְשִׁים מֵעֵין "כְּנַף יוֹנָה נַעֲלָסָה".
אָכֵן לֹא הַרְבֵּה לִי נִשְׁאַר מֵאוֹתָהּ שְׂפַת הָרוֹמָאִים.
יֵשׁ וְיוֹשֵׁב אָנֹכִי, הוֹגֶה וּמְחַשֵּׁב: כְּלוּם שָׁוֶה
הָיָה לָשִׂים הַלֵּילוֹת כְּיָמִים עַל סֵפֶר הַדִּקְדּוּק,
אַךְ כְּדֵי שֶׁיִּוָּתְרוּ, לְאַחַר שְׁנֵי יוֹבְלוֹת, שְׁתֵּי מִלִּים.
צָדַק וְצָדַק אַבָּא וַסִּילִי, שֶׁהִתְרָה בִּי כַּמָּה וְכַמָּה:
"דְּיַקוֹן, יֵשׁ לְךָ זְכוּת הַמַּלְאָךְ הַמֵּגֵן עָלֶיךָ,
שְׁתַדְלָן בַּמְּרוֹמִים לְךָ! אִלְמָלֵא הוּא, אַתָּה מִתְעַמֵּק
בְּסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ, בְּחַיַּי, שֶׁמַּפְקִיר הָיִיתָ נַפְשֶׁךָ.
אַבָּא, כְּלָל זֶה נְקוֹט: הַמַּעֲמִיק בְּכִתְבֵי-הַקֹּדֶשׁ,
"בְּרִית יְשָׁנָה" שֶׁלָּהֶם – סוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנּוֹם,
נַפְשׁוֹ קוֹבֵעַ הַלָּה, יוֹצֵא וְכוֹפֵר בָּעִקָּר.
שַׁמָּשׁ, אֶת אַרְיוּס[9] זְכֹר, אֲבִי כָל הַכְּפִירָה, לֹא תִשְׁכַּח!
כְּלַךְ לְךָ אֵצֶל כַּוָּרוֹת..."
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.