כוכבי שמים רחוקים/עמא דדהבא/סבא, זכרונו לברכה

ג. סַבָּא, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

סָבָא, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, קָרְאוּ לוֹ "סָבָא מַחֲרַשְׁתָּא"
סַבָּא-מַחֲרַשְׁתָּא בְּפִינוּ, בִּשְׂפַת אוּקְרַאִינָה – "דִיד רַאלוֹ"
עַל אַפּוֹ וְחָטְמוֹ שְׁכֵנִים חוֹחוֹלִים^[1] קָרְאוּ לוֹ כָּכָה.
חָטְמוֹ שֶׁגָּרַם לְכָךְ! מִיּוֹם הֱיוֹת חֹטֶם בָּעוֹלָם
חֹטֶם לֹא נֶחְטַם כָּמוֹהוּ: חֲתִיכָה עֲקֻמָּה וּגְרוּמָה,
חַדָּה, שִׁית כְּלַפֵּי מַעְלָה, בּוֹלֶטֶת וְנוֹטָה יָמִינָה.
אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁבָּאָה עַד קִצָּהּ, נַעֲשֵׂית מְשֻׁנָּה,
פִּתְאֹם עָבְתָה, צָבָתָה, וְקִבְּלָה תַּבְנִית שֶׁל בֻּלְבּוּס
הָגוּן, זָרוּעַ תִּלְתָּלוֹת, הַמַּאֲפִיל עַל שְׂפָמוֹ הֶעָבֹת.
סַבְתָּא "חֲדִישָׁה" הַלֵּזוּ (כִּי שְׁנִיָּה נָשָׂא לוֹ סָבָא,
אַלְמָן – רַחֲמָנָא לִצְלָן! – מִסַּבְתָּא אֵשֶׁת נְעוּרָיו),
הִיא בִּשְׁעַת כַּעְסָהּ הִזְכִּירָה לוֹ גַּם יִחוּס זֶה חָטְמוֹ:
"דֵּין גַּרְזִנָּא דְבֵי שְׁמוֹנָה-עָשָׂר גִּלְדּוֹנִים שֶׁל פּוֹלִין" –
סָבָא-מַחֲרַשְׁתָא אַךְ הוּא הֱבִיאַנִי לְגִדּוּל שֶׁל דְּבוֹרִים,
לִהְיוֹת מְחַבֵּב כַּוֶּרֶת. כַּעֲסָן הָיָה בִּשְׁעָתוֹ,
זוֹרֵק מָרָה בַּטָּף. וּלְאַחַר שֶׁטָּרֹד טְרָדַנִי
מִן הַבַּיִת שֶׁלִּי, לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה אַחֶרֶת
אֶלָּא לְהִמָּלֵט עַל נַפְשִׁי – אֶל אַבָּא אַנְטוֹנִי הַיָּשִׁישׁ,
לְטַפֵּס בְּקוֹצֵי הַמְּשֻׂכָּה שֶׁבֵּין תַּרְבִּיץ סָבָא וְגִנַּת
אַבָּא אַנְטוֹנִי הַטּוֹב, שֶׁיָּצָא בְּדִימוֹס לְאַחַר
שְׁנוֹת עֲבוֹדָתוֹ הָרַבּוֹת כְּכֹמֶר-שַׁמַּשׁ כְּנֵסִיָּה
פְּרַוּוֹסְלָבִית לִכְבוֹד "צְעִיפָהּ שֶׁל אִמָּא קַדִּישָׁה"
בֵּיתוֹ שֶׁל סָבָא-מַחֲרַשְׁתָּא וְגִנָּתוֹ בְּנַחֲלַת אַנְטוֹנִי,
בַּיִת נָגַע בְּבַיִת וְגִנָּה בְּתַרְבִּיץ נָגָעָה.
אִלּוּ לֹא אוֹתָהּ מְשֻׂכָּה עֲשׂוּיָה מִקְלַעַת עֲרָבוֹת
דָּבָר לֹא הָיָה בֵּין גַּנּוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה מִלְּכַתְּחִלָּה.
שׁוֹבָב הָיִיתִי, דּוֹמֶנִי: שׁוֹבָב בֶּן-בְּנוֹ שֶׁל שׁוֹבָב.
אַךְ מִשֶּׁאָרְכוּ הַיָּמִים וְנִטַּשְׁטְשׁוּ עֵינָיו שֶׁל סָבָא,
שָׁכַח כָּל מַעֲשֵׂי קֻנְדֵּס, בָּם שָׁקַע בִּשְׁעָתוֹ הַיָּשִׁישׁ,
נַעֲשָׂה קַפְּדָן מְאֹד וְזָרַק מָרָתוֹ בַּנְּכָדִים.
וְהָיָה מִדֵּי הֵעָשׂוֹתִי טַרְחָן בִּדְרָכַי וְ"שֵגֶץ"
הָיָה יוֹרֵד לִלְחָיַי בְּרֹב אַכְזָרִיּוּת וְחֵמָה,
עַד שֶׁהָיִיתִי נֶחֱלָץ מִיָּדָיו הַקָּשׁוֹת וְנִדָּח
עַד אוֹתוֹ קֶרֶשׁ הַטְּפִיסָה, הַמַּעֲבִיר בֵּין גִּנָּה לְגִנָּה,
לַעֲשׂוֹת קְפַנְדַרְיָה יָפָה לִשְׁנַיִם שְׁכֵנִים הֲגוּנִים.
כֵּיוָן שֶׁבָּאתִי לְכָאן הָיְתָה מִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ,
אַךְ מְקַפְּחֵנִי בִדְבָרִים, – אֲנִי בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל "אַבָּא".
אַבָּא אַנְטוֹנִי, הַלָּה, כְּשֶׁהָיָה מַרְגִּישׁ בְּבוֹאִי,
הָיָה מַסְבִּיר מִיָּד לִי פָּנִים מַחֲוִירוֹת בְּצֵקוֹת:
"שׁוּב סָרַחְתָּ, בַּר-נַשׁ? הַסַּבָּא, כַּנִּרְאֶה, בַּנִּצִּים?
תֵּשֵׁב פֹּה אִתִּי קְצָת – "עַד יַעֲבוֹר זַעַם", כַּנֶּאֱמָר
בְּסִפְרִי הַקֹּדֶשׁ שֶׁלָּנוּ. אֵין כְּלוּם! הִנָּפֵשׁ, רְחִימָא, מִדִּלּוּג.
מַרְתָּה, תִּמְזְגִי קְוַס^[2], בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לָךְ בְּכַדֵּךְ,
אָנוּ אֶל הַכַּוֶּרֶת הָבָה נָשִׂים פְּעָמֵינוּ"...

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

1. כנוי גנאי לאנשי אוקראינה.
2. משקה קר, עשוי מלחם מחמיץ, חביב על ההמונים ברוסיה.