כוכבי שמים רחוקים/עמא דדהבא/העצה

ג. הָעֵצָה

וּפַעַם סָח לִי הַבָּחוּר: – יָדַעְתָּ, הָיִיתִי בְּרוּסְיָה
חַיָּל בִּגְדוּדֵי דֵנִיקִין? לֹא שֶׁגֻּיַּסְתִּי, חָלִילָה,
הַגַּע בְּעַצְמְךָ, דּוֹדִי, מֵרָצוֹן נִכְנַסְתִּי – מִתְנַדֵּב,
דָּבֵק הָיִיתִי בָּעִקָּר: אַחַת וּבִלְתִּי נֶחְלֶקֶת^[1].
– "יִיַּשַּׁר כֹּחֶךָ" – עָנִיתִי. וְהַבָּחוּר מַמְשִׁיךְ בַּדִּבּוּר:
– עוֹד הַרְבֵּה זְמַן גַּם לְאַחַר מַעֲשֵׂה בַּלְטָה, פְּרוֹסְקוּרוֹב^[2],
וְכוּלֵי, וְכוּלֵי, עַד... עַד שֶׁנִּתְיָאַשְׁתִּי מִלְּבָנִים.
וְשׁוּב נִכְנַסְתִּי לְגִיּוּס – בְּקַלְגַּסָּיו שֶׁל טְרוֹצְקִי,
אֵצֶל מַעְבְּרוֹת טְשׁוּנְגַּר בַּצָּבָא הָאָדֹם, שָׁמָעְתָּ?
– "תֵּיתֵי לְךָ, בֵּן יַקִּיר, שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים, יָדַעְתִּי" –
לוֹ עָנִיתִי – "וְעַכְשָׁו מָה אַתָּה, אָדֹם אוֹ לָבָן?
מַשְׁמָע, כֻּלְּךָ תְּכֵלֶת? לְמַלֵּא כָּל צֶבַע בְּדֶגֶל
אַבָּא מִיקוֹלַא הַצַּאר?..." עָנָה לִי: – "כֵּן, סָבוּרְנִי,
לָבָן וּתְכֵלֶת מִכָּאן, וְאָדֹם מִכָּאן, שֶׁמָּא לֹא כֵן?"
– "הֵן בִּידִידוּת אָנוּ מִתְוַכְּחִים" – עָנִיתִי לוֹ אָנִי –
"אֶלָּא אָנֹכִי בְּכָךְ: הַלָּבָן הוּא חִוֵּר, וּמַהֵר
יַחְלֹף כָּלִיל וְעָבַר, מִצְטַעֵר אֲנִי עַל הָאֹדֶם.
זִוּוּג שְׁנֵי אֵלֶּה קָשֶׁה לִי, גַּם לְךָ, רְחִימָאִי,
כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלָּנוּ, וְכָתוּב:
'וַיִּתְרוֹצְצוּ הַבּוֹנִים' – אוֹי וַאֲבוֹי לָהּ לְאִמָּא!
וְרוֹאֶה אֲנִי, גַּם בְּךָ עֲדַיִן מִתְרוֹצְצִים הַבָּנִים".
– "אָכֵן, דּוֹדִי, מִתְרוֹצְצִים, וְהֵיאַךְ מִתְרוֹצְצִים לְעִתִּים!
– "לֵךְ וְאָהַבְתָּ בַּחוּרָה..." – יֵשׁ לִי בַּחוּרָה... אָהַבְתִּי.
– "אַל תְּהִי נִכְנַס לִדְבָרָי... נְטַע לְךָ עֵץ, וְשׁוּב תִטַּע.
מִי שֶׁנָּטַע לוֹ אִילָן בָּאָרֶץ, פֹּה יַכֶּה שָׁרָשִׁים,
הוּא גּוּפוֹ יַכֶּה שָׁרָשִׁים עוֹד טֶרֶם יַשְׁרִישׁ הָאִילָן.
מַאֲפִיל אוֹתוֹ הָעֵץ עַל כַּמָּה וְכַמָּה טְלָאִים.
אֵין זֹאת לְךָ אוּקְרַאִינָה, שֶׁאָדָם כּוֹרֵת הַזְּמוֹרָה
מִן הָעֲרָבָה הַיְרֻקָּה וְנוֹעֵץ אוֹתָהּ בַּקַּרְקַע;
עַד שֶׁהוּא פּוֹנֶה לְכָאן, עַד שֶׁהוּא פּוֹנֶה לְהָתָם –
אִילָן מְלַבְלֵב לְפָנָיו... פֹּה הָבֵן תָּבִין לָדַעַת
צַעַר גִּדּוּל שְׁתִילִים וְתִלְמַד בְּעַל פֶּה יָפֶה יָפֶה
תְּפִלּוֹת גֶשֶׁם וָטָל. תְסַקֵּל וְתַעְדֹּר וְתַשְׁקֶה,
תִּירָא מִצִּנָּה בַלַּיְלָה וְיוֹמָם מֵחַמָּה יוֹקֶדֶת,
יוֹם וְגַם לַיְלָה לְךָ יִהְיוּ מִשְׁמֶרֶת מִפֶּרֶא עֲרָבִי,
שֶׁמָּא יָבוֹא יַעַקְרֶנּוּ. כְּבֵן לְךָ יִיקַר הָאִילָן.
עַד שֶׁזֶּה הוֹלֵךְ וְגָדֵל יְטֻשְׁטַשׁ חֲלוֹם הַקּוֹמוּנָה.
אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לְעוֹלָם קָרוֹב אֵלֶיהָ,
דַּוְקָא קָרוֹב אֵלֶיהָ. צֵא וְאַרְאֶךָּ קוֹמוּנָה.
לֹא בְּעִיּוּן סְתָם וְיָפֶה עַל גַּבֵּי הַסֵּפֶר,
אֶלָּא קַיֶּמֶת וְחַיָּה, וְאֵין לָהּ וִתּוּרִים וְהִסּוּסִים,
אָכֵן קוֹמוּנָה כַּנֶּאֱמָר. הִנֵּה כַּוֶּרֶת שֶׁל דְּבוֹרִים.
צֵא מִקִּבּוּצְךָ, הִתְלַוֵּה עִמִּי, וְנִהְיֶה שֻׁתָּפִים.
זָקוּק אֲנִי לְשֻׁתָּף וְיָאֶה לִי אָתָּה; כָּל אָדָם,
עַד שֶׁהוּא שׁוֹגֶה בַּחֲלוֹמוֹת, טָהוֹר לְבָבוֹ וְיָשָׁר.
כְּלָל זֶה נְקֹט בְּיָדֶךָ: כַּוֶּרֶת לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת
עַל הַנִּקָּיוֹן בִּלְבַד. וְיִהְיוּ בְגָדֶיךָ נְקִיִּים,
נְקִיָּה תְהִי הַכַּוֶּרֶת, וְהָיָה נָקִי לְבָבֶךְ.
חָכְמַת דְּבוֹרִים – שֶׁהֵן מַרְגִּישׁוֹת גַּם בִּכְגוֹן אֵלֶּה.
לָמָּה אַתָּה מִצְטַחֵק? שְׁאַל כַּוְרָנִים וָתִיקִים.
כַּוְרָן שֶׁכֶּתֶם עַל נַפְשׁוֹ עֲדֶן לֹא רָאָה מֵעוֹלָם
סִמָּן שֶׁל בְּרָכָה בְּמִכְוַרְתּוֹ. אֵיךְ יוֹדְעוֹת הַדְּבוֹרִים וְכֵיצַד?
זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ – כְּלוּם כְּבָר הַכֹּל כֹּה מְפֹרָשׁ
בְּאוֹתָהּ מְדִינָה נְבוֹנָה, שׁוֹמֶרֶת עַל חֻקֵּי בַרְזִלָּהּ?
כַּוְרָן, שֶׁדְּבוֹרִים מְחַבְּבוֹת אוֹתוֹ וּנְחִילוֹ פּוֹרֵחַ –
מְשׁוֹרֵר בְּמִקְצָת; וְתֹאמַר: בְּמִקְצָת שֶׁבְּמִקְצָת גַּם בַּטְלָן?
יְהִי כִדְבָרֶיךָ; אַךְ בַּטְלָן לֹא תָמִיד מַשְׁמָעוֹ בִּישׁ-גַּדָא.
וְיֵשׁ לְךָ טַעֲנוֹת וּמַעֲנוֹת? גַּם לִבִּי זָב דָּמִים... יָדַעְתִּי.
בּוֹנִים מַלְאָכִים לֹא הָיוּ בָּעוֹלָם מֵעוֹלָם – וְאֵינָם,
אֶלָּא בָּשָׂר-וָדָם; וְיָפֶה כָּל בִּנְיָן אַךְ לְאַחַר
שֶׁתַּעֲבֹרְנָה שְׁנוֹת בִּנְיָן וְחֶבְלֵי בִנְיָן יַחֲלֹפוּ.
עַד שֶׁבּוֹנִים הַבַּיִת – הַסְּחִי וְהַמָּאוֹס לוֹ סָבִיב,
אַשְׁפָּה וּסְרִיחָה מַסְרִיחָה, הַטִּיט וְהַבֹּץ וְהַשְׁבָבִים.
פִּגוּם מְכַסֶּה עַל יָפְיוֹ, וְקַבְּלָנִים-עֲלוּקוֹת זְרִיזִים
כְּבָר מַרְוִיחִים בַּבִּנְיָן; עַד שֶׁנִּכְנַסְתָּ בּוֹ אַתָּה,
נְמָלִים מַשְׁחִירוֹת זְעִירוֹת נוֹטְלוֹת לְקִנָּן הָאָפֵל
כָּל אֲשֶׁר נִתָּן לִנָּטֵל, וּזְבוּבֵי-הַחוֹל בּוֹ מְקַנְנִים
לָמֹץ דָּמֶיךָ הַצְּעִירִים – עַד שֶׁתִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה".
 
וְעִם הַבַּחוּרָה דִּבַּרְתִּי, עִם בַּחוּרַת שֻׁתָּפִי:
"תִּהְיִי לוֹ וְיָלָדְתְּ..." – אֲנִי... אֲנִי... הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה –
עוֹנָה לִי הַבַּחוּרָה. וּבְכֹבֶד-רֹאשׁ לָהּ אָמָרְתִּי"
– "מָה אֵינוֹ רוֹצֶה! מַה מֵּבִין גֶּבֶר בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה!
הוֹלֵךְ הוּא אַחֲרֵי הָאִשָּׁה, כְּאוֹתוֹ סוּס עִוֵּר בַּשּׁוּחָה".
– אוּלָם הַבַּעַל הוּא רֹאשׁ, וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ אֶלָּא צַוָּאר...
– "טִפְּשָׁה מְטֻפֶּשֶׁת כְּמוֹתֵךְ! הִיא צַוָּאר לְגַבֵּי הַבַּעַל:
אֶל אֲשֶׁר פּוֹנֶה הַצַּוָּאר הוֹלֵךְ הָרֹאשׁ... לֹא תָבִינִי?
אִשָּׁה חֲכָמָה עוֹשָׂה תָמִיד רְצוֹנוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ,
אֶלָּא שֶׁבַּעֲלָהּ רוֹצֶה לְעוֹלָם אֲשֶׁר הִיא חֲפֵצָה.
כְּלָל זֶה נִקְטִי בְּיָדֵךְ: אֵשֶׁת-חַיִל נְבוֹנָה
הִיא הַמּוֹשֶׁלֶת בַּבָּיִת; אַךְ כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי בְרִיּוֹת,
הַמַּאֲמִינִים, שֶׁהֵם, הַגְּבָרִים, מַנְהִיגִים הַמֶּשֶׁק,
וַאֲשֶׁר אֵין לָהֶם אֵמוּן אֶלָּא בְּזוּג מִכְנְסָיִם, –
וְגַם תַּרְנְגוֹלִים, הַנּוֹשְׂאִים עַל רֹאשָׁם כַּרְבֹּלֶת גְּדוֹלָה,
רוֹאִים פְּגִיעָה בִכְבוֹדָם שֶׁאִשָּׁה מְבִינָה כְמוֹתָם,
הִיא אֶת בַּעֲלָהּ מַכְתֶּרֶת כְּתָרִים, אַךְ לָהּ הַמְּלוּכָה.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

1. סיסמַת הצבא הלבן של דֶניקין היתה "אחת ובלתי-נחלקת, הכונה לרוסיה – единая, неделимая
2. מקומות שבהם נערכו פרעות ביהודים בידי צבאות דניקין.