כוכבי שמים רחוקים/עמא דדהבא/דברות הכורנים

ב. דִּבְּרוֹת הַכַּוְרָנִים

אֶחָא, יָדַעְתָּ, נָסוּרָה לְרֶגַע אַךְ קָט לַמִּכְוֶרֶת,
תַּעֲשֶׂה לִי נַחַת רוּחַ, וְיֵשׁ לִי שָׁם עִנְיָן: שָׁמַעְתִּי
זִמְזוּם חָשׁוּד בַּבֹּקֶר, וְיֵשׁ לְהִתְחַשֵּׁב בַּדָּבָר,
שֶׁמָּא נְחִיל הוּא הַיּוֹצֵא, שֶׁלֹּא יַפְתִּיעֵנִי וְנִמְלָט.
סוּרָה-נָא אִתִּי לַצְּרִיף, נִצְטַיֵּד בִּבְגָדִים, בְּנָפָה –
וְלָמָּה לֹא תַכְנִיס אַתָּה לַפַּרְדֵּס שֶׁלְּךָ גַּם כַּוֶּרֶת?
תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה גַּם תִּלְמַד רָאשֵׁי פְּרָקִים פֹּה אִתִּי.
 
בֶּגֶד תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּגְדֵי-עֲבוֹדָה בַּגִּנָּה...
לִכְשֶׁתִּכָּנֵס בְּמִכְוֶרֶת, תִּכָּנֵס כַּכֹּהֵן לַמִּקְדָּשׁ –
אֶלֶף הַבְדָּלוֹת לְהַבְדִּיל, שִׁגְרָא דְלִשְׁנָא בִּשְׂפָתִי...
וְהָיוּ בְּגָדֶיךָ נְקִיִּים, אֵין שׁוּם רֵיחַ נוֹדֵף מִבֶּגֶד,
שֶׁלֹּא לְבַלְבֵּל אֶת מוֹחָן שֶׁל דְּבוֹרֶיךָ הַפְּחִידוֹת;
שְׁמוּרִים יִהְיוּ לְךָ תָּמִיד מִחוּץ לְדִירָתֶךָ,
הַרְחֵק מִזָּהֳמַת אָדָם, עַד שֶׁתִּזָּקֵק לְאֵלֶּה,
בְּפִנָּה שְׁרוּיָה בְּרִחוּק, נְתוּנָה לְרוּחַ מְנַסֶּרֶת,
בָּאָה מִכַּנְפֵי הָעוֹלָם וְחֹפֶשׁ וּדְרוֹר בִּכְנָפֶיהָ:
רֵיחוֹת שָׂדֶה וָיַעַר מְבֹרָכִים בְּצוֹנְנִים רַעֲנַנִּים.
וְאִתְּךָ לֹא יַעֲלֶה רֵיחַ מִשְׁכְּנוֹת אָדָם וָעֹבֶשׁ,
רֵיחַ יִשּׁוּבוֹ שֶׁל הָמוֹן וּקְטָרְתּוֹ שֶׁל מִטְבָּח וְקִיטוֹר,
בִּשְׂמֵי בְצָלִים וָשׁוּם, נִיחוֹחַ שֶׁל בּוֹרְשְׁץ' – מְרַק רוּסְיָה,
רֵיחַ כְּרוּב כָּבוּשׁ לַחֹרֶף אוֹ כְרוּבִית מַכְרִיזָה עַל מִינָהּ.
בְּתוּלָה מְבֻשָּׂמָה פְּסוּלָה לִכְנִיסָה בִּתְחוּם שֶׁל כַּוֶּרֶת,
שִׁכּוֹר מְבֻסָּם לֹא יָבוֹא, כִּי פִּיו מַכְשִׁילוֹ בַשֵּׁכָר.
 
תָּבֹר אָרִיג קַל וּפָשׁוּט, שֶׁיִּהְיֶה חָלָק וּבָהִיר,
בֶּגֶד-צִבְעוֹנִין לֹא תִלְבַּשׁ, וְלֹא יִהְיוּ צִיּוּרִים לוֹ בּוֹלְטִים,
שֶׁמָּא יִפּוֹל מוֹרָאָם עַל עוֹשׂוֹת-הַדְּבָשׁ – תִּתְבַּלְבֵּלְנָה.
מְעִיל שֶׁל פִּשְׁתִּים וְצִבְעוֹ לָבָן יִהְיֶה לְבוּשֶׁךָ,
כּוֹבַע תַּחְבֹּשׁ לְרֹאשְׁךָ, כּוֹבַע-קַשׁ רְחַב-שׁוּלַיִם,
לֹא תְּמִירֶנּוּ בְּאַחֵר, כְּגוֹן כּוֹבַע עָשׂוּי מִלֶּבֶד;
צְעִיף מַלְמָלָה תִּתְכַּסֶּה כְּנֶגֶד עֲקִיצַת דְּבוֹרִים,
אוֹתוֹ הַצָּעִיף בַּתָּוֶךְ – מִלּוּאוֹ מִשַּׂעֲרוֹת סוּסִים,
מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת דְּקִיקָה. לֹא תִירָא וְלֹא תִפְחַד מִדְּבוֹרָה!
כַּוְּרָן וָתִיק יוֹדֵעַ טֶבַע דְּבוֹרָיו הַזְּהֻבּוֹת:
עַד שֶׁשָּׁקֵט אַתָּה, הִיא לֹא תַעֲקָצְךָ לְעוֹלָם;
עַד שֶׁלֹּא צִעֲרוּהָ, עַד שֶׁאֵינֶנָּה נִפְחֶדֶת –
רָעָה פְּגִיעָתָהּ לֹא תִּהְיֶה בְּךָ, תַּאֲמִין לִי,
אַךְ בְּרִדְתְּךָ תָּשִׂים עַל כָּל כֵּלֶיךָ שֶׁתִּקַּח
גַּם צִנְצֶנֶת כֹּהַל-הַנַּשְׁדּוֹר, לְעוֹלָם אַל תֶּחְסָר,
תְּרוּפָה נֶגֶד עֲקִיצַת עוֹשַׂת-הַדְּבַשׁ לִכְשֶׁתִּכְעַס,
שֶׁמָּא אִסְטְנִיס אַתָּה וְיָרֵא מִפְּנֵי הָעֲקִיצָה,
אוֹ מִפְּנֵי הַקַּדַּחַת אוֹ הֶחָרֶלֶת, בָּךְ תִדְבָּק.
 
כַּוְּרָן מְנֻסֶּה – הֲרֵי זֶה מַאֲמִין בְּדָרוֹת כַּוַּרְתּוֹ,
גַּם הַדְּבוֹרִים, אַף הֵן, בּוֹ מַאֲמִינוֹת, מַכִּירוֹת
אוֹתוֹ תֵּכֶף-מִיָּד לִכְשֶׁיִּכָּנֵס בְּתוֹכָן,
הֵן מַכִּירוֹת בִּלְבוּשׁוֹ, בַּצֶּבַע שֶׁל זֶה וּבַגִּזְרָה,
וְגַם אֶל רֵיחוֹ הִתְרַגְּלוּ, זֶה רֵיחוֹ שֶׁלּוֹ – כִּי לֹא חָסֵר.
הֵנָּה יוֹדְעוֹת תְּנוּעוֹתָיו כְּשֶׁהוּא עָסוּק בַּעֲבוֹדָה,
כֵּיצַד הוּא נוֹהֵג אִתָּן. מִכָּאן אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר:
כַּוְרָן וָתִיק יוֹדֵעַ נֶפֶשׁ הַדְּבוֹרָה הַפְּחִידָה.
כָּל שֶׁלֹּא נִסְּתָה בוֹ – מִיָּד יַבְהִילֶנָּה, תִּבָּעֵת,
עֻקְצָהּ שׁוֹלַחַת מִיָּד, נִדְהָמָה וְלֹא תָחוּס עַל נַפְשָׁהּ.
 
אִשָּׁה נִכְנֶסֶת בְּכַוֶּרֶת – אַל תִּתֵּן הָרוּחַ לְשַׁטּוֹת
בְּתַלְתַּלֶּיהָ הַנָּאִים, שֶׁלֹּא תִּתְעַבַּרְנָה הַדְּבוֹרִים.
אוֹי אוֹי, כַּמָּה וְכַמָּה גִּבּוֹרִים שֶׁבְּגִבּוֹרִים
כֻּפְּתוּ בְּתַלְתַּלֵּי הַיְקָר כִּבְשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל,
דְּבוֹרָה זְעִירָה זוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה,
לִכְשֶׁתִּסְתַּבֵּךְ בָּהֶם! – כְּלוּם לֹא כָךְ הוּא, חֲבִיבִי?
 
יוֹצֵא אֲנִי אֶל שֶׁאֵצֵא בִּתְחוּם הַמִּכְוֶרֶת וּבְיָדִי
תֵּבָה זוֹ עַל שׁוּם מָה? בָּהּ רָאשֵׁי מַכְשִׁירַי מֻנָּחִים:
קֹדֶם-לַכֹּל הַמְּנַקִּית. לְהָסִיר בָּהּ אֶת הַזָּהֳמָה;
שְׁנִיָּה צְבַת-הַחַלּוֹת, עֲשׂוּיָה כְּדֵי לִבְנוֹת בָּהּ חַלָּה.
אָכֵן לְעִתּוֹת בַּצָּרָה אִי-אֶפְשָׁר לְךָ בְּלִי עֶזְרַת
מַכְשִׁיר זֶה: הַמְּסַיֵּעַ, הַמְּכֻנֶּה עַל שְׁמוֹ שֶׁל גֶּרְסְטוּנְגְּ;
אֶפֶס לְעוֹלָם אַל תִשְׁכַּח לָקַחַת אִתְּךָ הַמְּפַצֶּלֶת –
כֻּלָּם יִהְיוּ בְּיָדֶיךָ. אוּלָם לְהָשִׁיב הַדְּבוֹרִים
קַח לְךָ גַּם מִקְטֶרֶת, כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ לְךָ תִּקָּח,
כֻּלָּן טוֹבוֹת וּבְכֻלָּן יֵשׁ מִדָּה וּמִדָּה לְשֶׁבַח.
אָנוּ בַּיָּמִים הָהֵם, אֲנִי כַּד הֲוִינָא טַלְיָא,
וּבְמִכְוַרְתּוֹ שֶׁל אַבָּא אַנְטוֹנִי, הָיִינוּ מִשְׁתַּמְשִׁים,
פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפַּשְׁטוּת, בְּמַחֲבַת מֵאֵצֶל הַמִּטְבָּח,
אֲשֶׁר יָצְאָה בְּדִימוֹס, כִּכְלוֹת עֲבוֹדָתָהּ עִם כֹּחָהּ,
כֹּחַ בַּרְזֶל-הַסִּיגִים, שֶׁעָבַר בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם
(אֲשֶׁר גַם אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַבָּא, קַמְצָנִית בַּת-קַמְצָן בֶּן-קַמְצָן,
כְּבָר לֹא מָצְאָה בָּהּ כָּל תּוֹעֶלֶת וְנוֹאֲשָׁה מֶנָּה);
אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁו אָנֹכִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַסְּלוּלָה,
אוֹחֵז בְּשִׁיטוֹת חֲכָמִים, אָבָק לְכַפּוֹת רַגְלֵיהֶם,
וַחֲבִיבָה עָלַי מִקְטַרְתּוֹ שֶׁל דַּטֶה הַנָּאָה.
רוֹצֶה אַתָּה אַחֶרֶת, טוֹל לְךָ אַחֶרֶת – כִּי יֶשְׁנָהּ,
לְמָשָׁל זוֹ: הַוּוּלְקָן. וְסַמֵּי קְטֹרֶת לְךָ תָּבֹר:
גְּזִירֵי עֵץ יָבֵשׁ וְרָקוּב קַח מֵעֲצֵי-פְּרִי זְקֵנִים,
אֲבָל גַּם הָעֲרָבָה יָפָה לְכָךְ, וַחֲכָמִים
הֵמָּה עֲצָתָם נֶאֱמָנָה – וְאֶפְשָׁר גַּם אַבְקַת-כָּבוּל^[1]
לָשׂוּם עָלֶיהָ לְקַטֵּר חֲתִיכוֹת נְעֹרֶת יוֹקֶדֶת.
 

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

1. Torf