לדלג לתוכן

ירושלמי נדרים ו א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ירושלמי · מסכת נדרים · פרק ו · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה א משנה

[עריכה]

הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק אמר קונם תבשיל שאיני טועם אסור במעשה קדירה רק ומותר בעבה ומותר בביצה טרמיטן ובדלעת הרמוצה

הלכה א גמרא

[עריכה]

מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל דתנינן היה מבשל את השלמים או שולק וקרייא שהצלוי קרוי מבושל (דברי הימים ב לה) ויבשלו את הפסח וגו' אין תימר שלא כהלכה רבי יונה בוצרייא אמר כמשפט מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל וקרייא אמר שהצלי קרוי מבושל והתנינן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק אמר ר' יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם א"ר יאשיה הלכו בנדרים אחר לשון תורה מה נפיק מן ביניהון קונם יין שאיני טועם בחג על דעתיה דרבי יוחנן אסור ביום טוב האחרון על דעתיה דרבי יאישה מותר אף רבי יאישה מודה שאסור לא אמר ר' יאשיה אלא לחומרין רבי חייה בר בא אמר רבי יוחנן אכיל חליטה ואמר לא טעמית מזון בהדא יומא והא תנינן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח פתר לה רבי יאשיה דאמר הילכו בנדרים אחר לשון תורה ומניין שכל הדברים קרויין מזון רבי אחא בר עולא אמר (בראשית מה) ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון מה תלמוד לומר ומזון אלא מיכן שכל הדברים קרוין מזון הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר מן המעושן מהו שיהא מותר במטוגן מהו שיהא מותר בתבשיל שנתבשל בה מי טבריה רבנן דקיסרין שאלון מעושין מהו שיהא בו משום בישולי גוים מהו שיהא בו משום תבשילי שבת מהו שיהא בו משום בשר בחלב מהו שיטבל למעשרות הנודר מן המעושן מהו שיהא מותר בתבשיל רבי בא בר יהודה בשם דבית רב אחי חביצא אין בו משום בישולי גוים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונה כל אוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא אין בו משום בישולי גוים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר בעבה נישמעינה מן הדא אסור במעשה קדירה רך ומותר בעבה מבושל שהוא מותר בצלוי ובשלוק אינו דין שיהא מותר בעבה ויש קל וחומר בנדרים אלא כיני תבשיל שאסור בצלוי ובשלוק מותר בעבה מבושל שמותר בצלוי ובשלוק מותר בעבה תני אסור בהטריות רכות שכן דרך הרופא לוכל פתו בהן אמר רב חסדא אסור בביצה מגולגלת שכן דרך החולה לוכל פתו בה ומותר בביצה טרומיטא רופיטון ובדלעת הרמוצה אמר רבי חנינה כמין דלעת מרה והן ממתקין אותו ברימצא