לדלג לתוכן

ירושלמי ביצה ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



הלכה א משנה

[עריכה]

יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה מי"ט לשבת אבל מבשל הוא לי"ט ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מערב י"ט וסומך עליו לשבת בית שמאי אומרים שני תבשילים ובית הלל אומרים תבשיל אחד ומודין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין אכלו או שאבד לא יבשל עליו בתחילה שייר הימינו כל שהוא סומך עליו לשבת

הלכה א גמרא

[עריכה]

כתיב (שמות טז) את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ר' ליעזר אומר אופין על האפוי ומבשלין על המבושל ר' יהושע אומר אופין ומבשלין על המבושל מה טעמא דר' ליעזר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מ"ט דר' יהושע את אשר תאפו ואת אשר תבשלו בשלו א"ר ליעזר אתיא כמאן דאמר במרה ניתנה השבת ברם כמ"ד באלוש ניתנה השבת עומדין באלוש ומזהירין באלוש איתא חמי דבר תורה הוא אסור ועירובי תבשילין מתירין א"ר אבהו בדין היה שיהו אופין ומבשלין מי"ט לשבת אם אומר את כן אף הוא אופה ומבשל מי"ט לחול איתא חמי מציעין את המיטות מי"ט לשבת ואין אופין ומבשלין מי"ט לשבת א"ר אילא ולמה מציעין מי"ט לשבת שכן מציעין את המיטות מלילי שבת לשבת ויאפו או יבשלו מי"ט לשבת אין אופין ומבשלין מלילי שבת לשבת ר' כהנא בריה דר' חייה בר בא אמר ובלבד שלא יערים מתני' דר"ש בן אלעזר תני אין עושין מי"ט למוצאי י"ט והא תני ממלא היא אשה קדירה בשר אע"פ שאינו אוכל ממנו אלא חתיכה אחת קומקום של חמין אע"פ שאינו שותה ממנו אלא כוס אחד אבל פת אינה אופה אלא צורכה תני ר"ש בן אלעזר אומר ממלאה היא אשה את התנור פת מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא דרש רב הונה כהדא דר"ש בן אלעזר דרש ר' יוחנן לטיבראי כהדא דר"ש בן אלעזר הוה דרש להון להלכה ואינון סברין לעובדא אית דבעי מימר לעובדא דרש להון אתון ושאלון ליה ודרש להון להלכה חזר ודרש להון ולא ידעין אין להלכה אין לעובדא א"ר אבא בר דבדי הורי רבי אבהו כהדא דר"ש בן אלעזר ר' חייא בשם רבי יוחנן צ"ל עלי ועל מי שלא עירב הרי שלא עירב אחרים שעירבו מותרים לעשות לו משלו ר' זריקן בשם ר' זעירה במזכה להן משלו די לא כן נמצאו עושין לו משלו לא עירב ולא עירבו לו אחרים ר' יצחק אומר צולה לו דגה רב חונה אמר מחמם לו חמין שמואל אמר מדליק לו את הנר תני ר' חייה ממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר מעשה באחד שהדיר את בנו לת"ת ובא מעשה לפני רבי יוסי בן חלפתא והתיר לו למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר רבי חייה רבה עלה לביתו אמרין ליה אנשינן מערבה אמר לון אית הכא טלופחין מן איתמל אמרין ליה אין הדא אמרה אפילו מין א' אית הוה בהון תרדין הדא אמרה אע"פ שאין בהן כזית אית הוה בהון שיעורה הדא אמרה אינו צריך להתנות אמר רב חסדא תניי היה לו לרבי חייה הגדול תני אמר ר"ש בן אלעזר מודין ב"ש לבית הלל שהן שני תבשילין על מה נחלקו על הדגה ועל הביצה שיש עליה שבית שמאי אומרים תבשיל אחד ובית הלל אומרים שני תבשילין הכל מודין שאם פירפר ביצה על בי המליח או שחיתך קפלוט תחת הדג או שבישל שני מינין בקדירה שהן שני תבשילין והלכה כדברי התלמיד רב אמר אומר אני אין פחות מכזית לית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי אמר עלי ועל מי שלא עירב מתני' מסייעא לרבי יוחנן עירוב תחילתו וספו אין לו שיעור י"ט שחל להיות בע"ש אין מערבין לו בחצירות ולא בתחומין דברי ר"מ וחכ"א מערבין בחצירות ואין מערבין בתחומין מערבין בחצירות שכן את מתיר לו דבר שהוא מותר לו ואין מערבין בתחומין שכן את מתיר לו דבר שהוא אסור לו אית תניי תני ומחלף א"ר לעזר הואיל והן תנייא ומחלף צריכין אנן מיחוש רבי ירמיה בשם רבי זעירה מאן דעבד טבאות מערב מן איתמל א"ר יודן הדא דאת אמר בשלא עשה לו עירובי תבשילין אבל אם עשה לו עירובי תבשילין מותר רבי יוסה בי רבי בון בעי ועירובי תבשילין מתירין את המחיצות


הלכה ב משנה

[עריכה]

חל להיות אחר שבת בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת

הלכה ב גמרא

[עריכה]

מתני' בכלים גדולים אבל בכלים קטנים מערים עליהן ומטבילן תני רבי הושעיה ממלא הוא אדם כלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו תני נפל דליו לתוך הבור מערים עליהן ומטבילן תרין אמורין חד אמר בכלים שניטמאו באב הטומאה וחורנה אמר בכלים שניטמאו בוולד הטומאה מתיב מ"ד בוולד הטומאה למ"ד באב הטומאה אפילו בחול יהא טעון הערב שמש א"ל ברוצה לישתמש בהן חולין בטהרה כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן בתשעה באב וביה"כ א"ר חנניה סגן הכהנים כדיי הוא ביתו של אלהינו שיאבדו עליו הכהנים טבילה אחת דרש רבי לוי כהדא דרבי חנניה סגן הכהנים ואדם בשבת שכן אדם טובל לקירויו בשבת


הלכה ג משנה

[עריכה]

ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרה אבל לא מטבילין מטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה בי"ט

הלכה ג גמרא

[עריכה]

מתניתה דלא כר' דתני אין מטבילין כלי על גב מימיו בי"ט ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי רבי וחכ"א מטבילין כלי ע"ג מימיו בי"ט ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרה בשבת לא אמר אלא בשל אבן הא בשל עץ לא כיצד מגב לגב רצה לעשות עיסתו ע"ג גיתו או גיתו על גבי עיסתו מטביל את כליו כיצד מחבורה לחבורה היה אוכל עם חבורה זו ונמלך לוכל עם חבורה אחרת טובל


הלכה ד משנה

[עריכה]

בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן

הלכה ד גמרא

[עריכה]

ב"ש אומרים הותרה סמיכה שלא כדרכה וב"ה אומרים לא הותרה סמיכה שלא כדרכה איזו היא שלא כדרכה מאתמול אמר ר' זעירה כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול יצא מה פליגין בשלמי חגיגה ב"ש עבדין לון כשלמי נדבה בית הלל עבדין לוג כאשם מצורע א"ר יסי הן דאת אמר אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא בזמנו עיבור זמנו נעשה כשלמי נדבה אמרו ב"ה לב"ש מה אם בשעה שאני אוסר להדיוט הרי אני מתיר לגבוה בשעה שהוא מותר להדיוט אינו דין שנתיר לגבוה אמרו להן בית שמאי והרי נדרים ונדבות יוכיחו שהן מותרין להדיוט ואסורין לגבוה אמרו להן בית הלל לא אם אמרתם בנדרים ונדבות שאין זמנן קבוע תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע אמרו להן בית שמאי חגיגה אין זמנה קבוע שאם לא חג בראשון חוגג בשני לא חג בשני חוגג בשלישי אמרו להן בית הלל חגיגה זמנה קבוע שאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג אחר הרגל אמרו להן ב"ש והלא כבר נאמר (שמות יב) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אמרו להן ב"ה משם ראייה לכם אינו נעשה אבל נעשה הוא לגבוה אבא שאול אומרו טעם אחר מה אם בשעה שכירתך סתימה כירת רבך פתוחה בשעה פתוחה ד"א אינו דין שיהא שולחנך מלא ושולחן קונך ריקם א"ר יוסי בי ר' בון רשב"ל הוה עבר קומי סדרא ושמע קלהון קראיי ההן פסוקא (דברי הימים א כט) ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה' למחרת היום ההוא אמר מאן דמפסק לה כב"ש מאן דקרי כולה כב"ה ניחא עולות למחרת היום ושלמים למחרת היום ואין שלמים באין כבית שמי א"ר יוסי בי ר' בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה וחברו עליו תלמידי שמי התחיל מכשכש בזנבה אמר לון ראו נקיבה היא ושלמים הבאתיה והפליגן בדברים והלכו להן לאחר ימים גברה ידן של ב"ש ובקשו לקבוע הלכה כדבריהן והיה שם בבא בן בוטי מתלמידי בית שמאי יודע שהלכה כבית הלל פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת אמר ישמו בתיהן של אלו שהשימו בית אלהינו מה עשה שלח והביא שלשת אלפים צאן מצאן קדר וביקרו ממומין והעמידן בהר הבית אמר להן שמעוני אחיי בית ישראל כל מי שהוא רוצה יביא עולות יביא ויסמוך יביא שלמים יביא ויסמוך באותה שעה נקבעה הלכה כבית הלל ולא אמר אדם דבר א"ר יצחק בר לעזר הדא אמרה בשירותא בעייא מוליי סמא דקיס' מיניה וביה כל גומרא דלא כוויה בשעתה לא כוויה שוב מעשה באחד מתלמידי הלל שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה וראהו אחד מתלמידי שמי א"ל מה זו סמיכה א"ל מה זו שתיקה שיתקו בנזיפה והלך לו


הלכה ה משנה

[עריכה]

ב"ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ היו ראויין לשתייה ובית הלל מתירין ועושה מדורה ומתחמם כנגדה

הלכה ה גמרא

[עריכה]

פתר לה תרין פתרין על דעתין דב"ש והוא ששתה מהן על דעתין דב"ה והן שיהו ראויין לשתייה ועושה מדורה ומתחמם כנגדה דברי הכל והוא שיהא קומקום כנגד המדורה פתר לה פתר אוחרן על דעתהון דבית שמאי והוא שיהא קומקום כנגד המדורה על דעתון דבית הלל אפילו אין הקומקום כנגד המדורה חמין שהוחמו בי"ט וכן חמים שהוחמו מערב שבת לשבת רב ושמואל חד אמר מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו וחורנה אמר מרחיץ בהן גופו איברים איברים ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דתני שמואל מרחיץ בהם פניו ידיו ורגליו הוי רב דו אמר מרחיץ בהן גופו איברים איברים חד פיליסופיס שאל לבר קפרא אבלט שאל ללוי סריסא מותר לשתות ואסור לרחוץ א"ל אם תראה סריס מתחבק עם אשתך שמא אינו רע לך א"ל אין א"ל ומכי הוא לך כלום א"ל שלא תתפרץ א"ל והכא שלא יתפרצו כיון שיצא אמרו לו תלמידיו ר' לזה דחיתה בקנה לנו מה את משיב אמר להן והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם


הלכה ו משנה

[עריכה]

שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת ואין זוקפין את המנורה ביום טוב ואין אופין פיתן גריצות אלא רקיקין אמר רבן גמליאל מימיהן של בית אבא לא היו אופין פיתן גריצות אלא רקיקין אמרו לו מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין על כל ישראל להיות אופין פיתן גריצות וחרי

הלכה ו גמרא

[עריכה]

אבא בר רב חונה אמר הדא דתימר בשלא עשה לו עירובי תבשילין אבל אם עשה לו עירובי תבשילין מותר מה בין תבשיל ומה בין חמין תבשיל דרכו לוכל ממנו חמין אין דרכו לשתות מהן ואין זוקפין את המנורה בי"ט הדא דאת אמר במנורה של פרקים אבל במנורה שאינה של פרקים לא בדא כהדא תלמידוי דר' יוסי הוון יתיבין נפלת מנרתא קומיהון והוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק אין אופין פיתן גריצות אלא רקיקין מתוך שאת מייגעו אף הוא אינו אופה אלא צורכו ר' אחא שמע לה מן הדא (דברים כט) מה חרי האף הגדול הזה ורבנן שמעין לה מן הדא (בראשית מ) והנה שלשה סלי חורי על ראשי


הלכה ז משנה

[עריכה]

אף הוא אמר ג' דברים להקל מכבדין בין המיטות ומניחין את המוגמר בי"ט ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרין

הלכה ז גמרא

[עריכה]

של בית רבן גמליאל היו מכבדין בין המיטות א"ר לעזר בי ר' צדוק פעמים הרבה אכלתי אצל רבן גמליאל ולא היו מכבדין בין המיטות אלא סדינים היו פורשין על גבי הארץ וכיון שהיו האורחין יוצאין היו קופלין אותן אמרו לו א"כ אף בשבת מותרין לעשות כן של בית רבן גמליאל היו מכניסין את המגמר במגופה א"ר לעזר בי ר' צדוק פעמים הרבה אכלתי אצל רבן גמליאל ולא היו מכניסין את המגמר במגופה אלא פרדיסקיס היו מעשנין מערב י"ט וכיון שהיו האורחין נכנסים היו פותחין אותן אמרו לו א"כ אף בשבת מותרין לעשות כן ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרין אי זהו גדי מקולס כולו צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו שלק מקצת ובישל מקצת אין זה גדי מקולס מכניסין גדי מקולס בלילי י"ט הראשון של חג ובלילי יום טוב האחרון של פסח מכניסין עגל מקולס בלילי י"ט הראשון של פסח אבל לא גדי מקולס תני א"ר יוסה תודוס איש רומי הנהיג על אנשי רומי שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים שלחו חכמים ואמרו לו אילולא שאת תודוס לא היינו מנדין אותך מהו תודוס א"ר חנניה דהוה משלח פרנסתהון דרבנן לא נמצאת מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ שכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ צריך נידוי


הלכה ח משנה

[עריכה]

ג' דברים ר' אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה ומקרדין את הבהמה בי"ט ושוחקין את הפילפלין בריחים שלהן ר' יהודה אומר אין מקרדין את הבהמה מפני שהוא עושה חבורה אבל מקרצפין וחכמים אומרים אין מקרדין אף לא מקרצפין

הלכה ח גמרא

[עריכה]

ר' בא רב ושמואל תריהון מארין דברי חכמים אפילו להמשיך בה אסור ר' בא בשם שמואל אם היתה קרנה קדוחה מותר א"ר יוסה קשיית' קומי רבי בא ואמר לא תנינן אלא הנקה בחטם ר' זעירה בשם שמואל שור שעיסקו רע יוצא בפרומביא שלו ורבותינו שבגולה נהגו כן ר' אחא ר' יעקב בר אידי בשם ר' יונתן ר' יעקב בר אחא בשם ר' תנחום בי ר' חייה חמור שעיסקו רע יוצא בפרומביא שלו ר' אילא רבי יהודה בשם ר"ש בי ר' חייה כלב יוצא בסוגר שלו אם להכות בו אסור אם שבביל שלא לאכול אפסרו מותר גניבה אמר הלכה היה מלמד ובא ר' יונה בוצרייה בעי אם הלכה היה מלמד ובא הדא היא דתנינן שלא ברצון חכמים תנא ר' יודה בר פזי דברדליי' אמרו לו או עמוד מבינותינו או העביר רצועה מבין קרניה א"ר יוסי בי ר' בון שהיה מתריס כנגדן א"ר חנניה פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות ומן התענית א"ר אידי דחוטרא אשתו הוות ומניין שאשתו קרויה עגלה (שופטים יד) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי תמן אמרין שכינתו היתה ויש אדם נענש על שכינתו א"ר קיריס דאירמה ללמדך שכל מי שיש ספיקה בידו למחות ואינו ממחה קלקלה תלויה בו אי זהו הקירוד אלו הקטנים שהן עושין חבורה קירצוף אלו הגדולים שאינן עושין חבורה וחכ"א אין מקרדין אף לא מקרצפין אין מקרדין שלא יבואו לידי חבורה ולא מקרצפין שלא יבואו לידי תלישה של בית ר"ג היו שוחקין את הפילפלין בריחיים שלהן א"ר אלעזר בי רבי צדוק פעם אחת אכל אבא אצל ר"ג והביאו לפניו אינגירין ובתוכן פילפלין שחוקים כיון שטעמן משך ידו מהן אמר לו אל תחוש להם מערב י"ט הן שחוקין ויעשה רבי צדוק כשוגג אצל רבן גמליאל ויאכל אלא שלא להתיר מלאכה על ידי ר"ג


הלכה ט משנה

[עריכה]

הריחיים של פילפלין טמאה משום ג' כלים משום כלי קיבול ומשום כלי מתכות ומשום כברה

הלכה ט גמרא

[עריכה]

התחתון משום כלי קיבול והעליון משום כלי מתכות והאמצעית משום כברה


הלכה י משנה

[עריכה]

עגלה של קטן טמאה מדרס ניטלת בשבת ואינה נגררת ע"ג הכלים רבי יהודה אומר כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת

הלכה י גמרא

[עריכה]

תני לא יגור אדם את המטה את הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ ור"ש מתיר רבי בא בשם רב חינה רבי חגי בשם רבי זעירא רבי יוסה בשם רבי אילא מודין חכמים לר"ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו ודכוותה מותר להחזירו א"ר יוסה אוף אנן תנינן ניטלין בשבת א"ר יוסה בי רבי בון דר"ש היא א"ר יוסה מתניתא אמרה כן כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת