יפה תואר על בראשית רבה/צ/ג

| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה צ |
• ג • 

לדף המדרש • לכל הפרשה במדרש

פיו שלא נשק בעבירה כו'. כי לא לחנם פרט הכתוב כל פרטי גדולת יוסף כי לבשו אותו בגדי שש ונתנו רביד הזהב ועוד הפרטים ולא אמר דרך כלל כי פרעה רוממהו למשנה ואנחנו יודעים כי המשנה למלך נוחל כבוד גדול. ולכן דרש כי הכתוב בא לפרט כי הוא נגמל כצדקתו בכל פרט ופרט כי אפשר גם הנשמר מזנות מ"מ ילכד בנגיעה בנשיקה וכדומה ממיני פריצות ויוסף שלט ביצרו ומשל בכל אבריו שלא ינהגו בפריצות לכן מספר הכתוב כי כל אבר ואבר אשר משל בו זכה לגדולה לגמול על צדקתו. ויתכן עוד כי המדרש בא ללמדנו אשר שכר המצוה איננו רק על המצוה בכלל. אבל יגמל על כל פרט ופרט מהמעשה ולמשל הנותן צדקה לעני יגמל על שהחיה לב נדכה וכן יגמל על פרטי המעשה אם עשאה בזריזות ובשמחה ובטוב המחשבה וכדאמרינן בב"ב ולכן האדם הזהיר במצוה יהיה נזהר לעשות אותה בשלימות בחדוה ובכוונת הלב ויהא מהיר לעשותה כי יגמל על כל פרט ופרט. וכן הבורח מעבירה אשר שכרו הוא כאלו עשה מצוה יגמל על כל פרט ופרט מבריחתו. אם היה זהיר בבריחתו ונמהר להמלט ממנה. וכן אם ישמר כי ניצול מהעבירה ועוד פרטים כאלה שכרו אתו מלבד אשר יגמל על הכלל יגמל עוד על כל פרט ופרט וזה שמביא מיוסף כי נגמל על כל פרט ופרט במה שנבדל מהחטא:

רגליו שלא פסעו בעבירה. כי מסתמא בקשה ממנו לבוא עמה חדר בחדר והוא לא הלך אחריה:

מחשבה שלא חשבה כו'. והא דלא אמר לב שלא חשב וכמו שמזכיר לפני זה פיו צוארו ידו ורגלו. י"ל משום דלא פסיקא ליה אם המחשבה הוא בלב או במוח. וכאשר יחקרו בזה החוקרים. ובתנחומא הגירסא המחשבה שלא חשב בעבירה נקרא נבון וחכם. הלב שלא הרהר בעבירה קראו לפניו אברך וצפנת פענח. נראה שסובר שהמחשבה הוא במוח ונבדל הוא מהלב וי"ל עוד כי מחשבה פי' שלא בקש למצוא היתר לעשות החטא הזה ולא אמר אנוס אני ובהרהור כזה בודאי בא ליהנות מזה בלבו בהרהור עון:

ותקרא חכמה. כי אין אדם עושה עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. ולכן החכמה הוא הפך החטא וכ"ש זנות דנואף אשה חסר לב:

ורך בשנים. פי' אע"פ שהוא רך בשנים מ"מ זכה להיות אב בחכמה כזקן כי באמת חכמת הזקנים טובה מחכמת הנערים.