יפה תואר על בראשית רבה/א/ג
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה א | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו •
ר"ת פתח כו' בא להוציא מדעת הפוקרים המוכיחים מן בראשית ברא אלהים כי שותף היה להקב"ה במעשה בראשית מדכתיב אלהים בל"ר. ובאמת תשובתם בצדם דהא כתיב ברא בל"י כדלקמן פ"ח ולכן פתח בקרא כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהיך לבדך כי הוא לבדו ברא העולם. ואגב זה דורש את כל הכתוב כדרך המדרש. או דקשה להמדרש כי בראשית הוא סמוך וכמ"ש רש"י וע"כ יתפרש בראשית הכל ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ומביא כי גם המלאכים לא נבראו לפני בריאת שמים וארץ וזה שמסיים בראשית ברא אלהים פי' כי עתה א"ש למה כתיב בראשית ברא אלהים וגו' כי יתפרש בראשית הכל:
הנוד הזה כו'. ואע"ג דאין מספר לנפלאות ה' ולמה בחר לדרוש ועושה נפלאות על יצירת האדם. משום דלפני זה כתיב כל גוים אשר עשית וגו' לכן דורש גם הכתוב הזה על יצירת האדם:
אימתי נבראו מלאכים כו' ד"א כי גדול אתה וגו' מלך בו"ד מתקלס במדינה כו'. המדרש הזה תמוה מאד כי ברישא היה לו לומר את הד"א עד הוא לבדו מתהדר בעולמו ללמד לנו כי המלאכים לא נבראו ביום הראשון ואח"ז לאמר אימתי נבראו המלאכים כיון שלא נבראו ביום ראשון היה לו לשאול ומתי נבראו. וגם למה אמר ד"א כאלו היא דרשא אחרת והיא אחת היא עם מה שנאמר לפניה והיה לו לומר והיינו דכתיב כי גדול אתה עד הוא לבדו מתהדר בעולמו וכ"ה באמת בשח"ט מז' פ"ו וגם הך אימתי אין לו קישור כלל עם מה שלפניו. וליישב הגי' אשר לפנינו י"ל כן. דברישא דריש את ועושה נפלאות על הנפלאות אשר עשה אלהים באדם כי אין הרוח יוצא ממנו. ואח"ז דורש את סוף הפסוק אתה אלהים לבדך כי ביום א' עוד לא נברא כלום. וגם המלאכים לא היו אז כדי שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו כו' ושותף היה לו בבריאה. ולפי הדרש הזה קאי כל הכתוב על ראשית הבריאה. ובא בפירוש ד"א לדרוש סוף הפסוק לא על בריאת שמים וארץ אך על הנהגתו הנפלאה גם אחר הבריאה כי הוא לבדו מתקלס בעולמו והוא לבדו המכלכל ומנהיג את הכל. והוא לבדו מתהדר בעולמו גם אחר היצירה ואין עוזר לו ולא כדעת האומרים כי הנהגתו בתבל הוא ע"י מערכת הכוכבים:
עושה מלאכיו רוחות. (ע' מ"כ) ואע"ג דלאח"ז כתיב יסד ארץ וגו' וזה היה ביום א' ולמה לא מדריש סמוכין לכתוב שאחריו ולדרוש שביום א' נבראו המלאכים י"ל משום דבמים כתיב ג"כ המהלך על כנפי רוח וזה המלאכים הנקראים רוחות. ובריאת המלאכים נרמזו בקרא ויכולו השמים והארץ וכל צבאם זהו צבאות המלאכים הנקראים צבא השמים כ"כ בעל מגן אבות. ולא נזכרה בריאתם מפורש בתורה כי התורה לא תספר רק מבריאת החומרים ולא מבריאת הרוחניים:
הכל מודים שלא נברא ביום א' כלום. ואע"ג דבתנחומא וישב סי' ד' איתא כי מלאך המות נברא ביום ראשון. אמנם מעשהו הוא להשחית ולא לבנות ולקיים ולכן אין חשש פן יאמרו עליו כי היה מסייע להקב"ה לבנות ולברוא את העולם:
שלא יאמרו מיכאל כו'. ואע"ג שאם בידו היה לברוא את המלאכים איך יתעו עוד לאמר כי היה צריך להם שיושיעו אותו במלאכתו. מ"מ בא להוציא מלב הטועים האומרים שא"א אשר הרבוי בהנמצאים ומכ"ש ההפכיים בבריאה וכן התנועה יצאו מהאחדות הפשוטה אשר אין לו שינוי ותנועה אם לא ע"י התמצעות הממוצעים. ומהם ימשכו הרבוי וההתחלפות והתנועה. ולהוציא מלב התועים שלא יאמרו שמיכאל מותח כו' כלומר מהמלאכים יצאו הרבוי ההתחלפות והתנועה והש"י ממדד באמצעיתו שהוא רק המרכז אשר סביבו נעשו מעשה יצירה הרבים בהתחלפותם ותנועותם. לכן לא נבראו המלאכים ביום א' להורות שהכל מאתו ית' בלי שום אמצעי וכדכתיב בקרא מי אתי. כי אם היה כתוב מאתי היה אפשר לומר כי הוא רק הסבה הראשונה ואח"ז נבראו הדברים בעזר המלאכים. ומדכתיב מיאתי מדריש שפיר מי היה אתי לשותף ולסיוע: