יסודות (1780)/הקדמה

הקדמת המחבר (המתרגם)

הנה בהתערבותנו בין הזרים, ונהינו כגרים, סר לשון הזהורית, ונשתבשה חכמת עברית, ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו בגלות המר הזה ואין מתעורר להחזיק בה כי כל איש אחר בצעו דהאי עלמא אזיל ואמר כחי ועוצם ידי, ארץ נתנה ביד הון ועושר והחכמה דחויה היא אצל הצבור. הן חכמת התורה ופנימיותה והן הפרפראות לחכמה. ואיש אשר מלאו ליבו לתת על שכמו עול תורה וחכמה, רבים הם אשר מבטלים אותו מסבלותו אז יחלק העם לשתי כתות ויגידו שניהם בצוחה לקבל החכמות ומחניהם יעריכו מערכה. יש אשר דרכם נסתרה מכל שכל ומדע, על כל מלאו לבם לבזות כל חכמה וידיעה הנעלם מהם, יהיה איזה שיהיה, בתכלית הבזיון מבלי בושה ויראה כלל. ועוד שמכנים לחכמים טפשים וסכלים ובונים עליהם סוללת האף והחיפה לנצל עדים מעל שכמם ולרמסם בחלאת המינות ואפיקורסות למען יהיו לזרא ולהבאיש ריחם בעיני ההמונים. כמאמר החכם אין לך שונא מדע כמי שהוא ערום ממנה. והראיה תינוק ממקום ספר בורח. וכל סכל מחשב שהוא חכם מורה חיצי סכלותו נגד החכמים האמיתיים ובפרט המבולבלים שמוחם מזוהם בדעות שאינם אמיתיות ובדרכים ומדעים והם חשבום חכמות אמיתיות ויחשבו שהם בעלי עיון כמו שכתב הרמ"בם. וקשה מכולם הצנועים העוטפים לבוש כחסיד ועניו ורב רבנן ובקרבם ישימו ארבם לארוב במסתרים תם פתאום לדבר גבוה בגאות ליבם לבזות את כל מי שיאמרו לפנים שיש לו איזה מידה טובה או חכמה. ויותר מכל יבזו אם יאמר על א' שהוא חכם מופלג בתורה ובחשבם מי הוא זה ואיזה הוא שיאות לו להיות חכם יותר מהם. וחושבים בלבם כאלו כל העולם כולו לא נברא אלא לנוות להם ולנשאם על כתף ולהתאבק בעפר רגליהם. על כן יחשבו כל איש אשר מלאו לבו למרות חוק הזה. כבר חלף חוק עבר תורות ושינה סדרי בראשית שלא נסדרו אלא בעבורם. ואיש אשר נתן לו אלקים עושר ונכסים ולא יפזר כל ממונו להם חטאו ישא האיש ההוא כאלו גזל מידם. ויאמרו בלבם כל האדם כוזב והם הם כמלאכי מרום שומרי הדת לבל יעבורו חוק. ואם יראה איש מאנשים האלה שיוכל למצוא איזה עילה לומר על פלוני שעבר חוק, אף אם דעת פלוני הוא בזה היפוך דעתם, ר"ל כדי לשמור חוק, אזי יתנו קולם בתוך קהל ועדה לדבר סרה מבלי לדון לכף זכות. וכשיבואו אצל איזה רב וגאון או חבר חבר העיר יאמר האח האח. ובלבם יחשובו שראוי שיעמוד הרב מכסאו ויושיב אותו על כנו וכל מה שיתאמץ החכם לטובתם ימעיט בעיניהם ויחשבו כמתעתע וממעט במלאכת שמים שנבראו בעבורם ליתן להם המאורות להאיר להם. וכל עלמא מזכות דידהו קאכלי. הוי על כסילים כאלה למה להם חיים. להפיג תורה ולהרבות מחלוקות בישראל. ארץ ארץ מה תעשי ליום פקודה יום פקד עליך זדונך מדוע לא פתחת פיך לבלוע האנשים החטאים בנפשותם בבליעת קורח הלא רעתם רבה מרעת קורח שכפר בתורת משה מי פתי יסור הנה לשמוע לו. והאנשים האלה עוטפים לבוש חסיד ועניו ומטעים את הבריות לשמוע להם ולבם לב אבן המחלוקות בכדי להגדיל כבודם לאמר אני ואפסי, לי נתנה הארץ אצא ללחום את כל החכמים, וכולם ברשתי יצדו כבליעת דגים, ויעשו אדם כדגת הים, ולבם ישימו לחילול השם, וכבוד התורה המתחלל בגויים.

וגם זאת רעה חולה ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם. איש אשר יתן לו הש"י ממשלה, יעלים עין מסוררים מפני איזה פניה שיש לו, ויגדיל שבטו ואימתו על דבר אשר אין בכחו לשפוט אמיתת הענין. ולא ישמע לקול מחשים לחשי לחישות ומבינים בעם והם הם התנאים מבלי העולם אשר השטן מתייצב בתוכם בלבושי כבוד, כדי לכתת ולשבר קרן ישראל. ועליהם אמרו חז"ל לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה. ר"ל הרעה שבלבו ילבשנה במלבושי כבוד ודין תורה. אצל קצתן לא ימצא שום מדה ויתרון טוב. לא תורה ולא חכמה ולא יראה מלבד שחושבים להנחיל עולם הבא בעבור שלא טעמו טעם חכמה. הן המה היו לבני ישראל למעול מעל בחכמות ולנגפם במגפת העורון לתתם חרפה ובוז בעיני העמים להשליך אחרי גוום עטרות צבי וצפירת תפארתם לעזוב את הלמודיות והאלקית אשר המה נחלת אבותינו מעולם והדר תפארתינו בידי זרים. ושפחה כי תירש גבירתה. כי כל חכמה ומדע ממי יהודא יצאו. עיין באור רמ"ב לס' יצירה וז"ל וכבר הודו ולא בושו חכמי האומות בעיניני חכמות נעלמות, כי הם בידיהם חמס, מעת היינו למס. ועיין מ"ש ר' אברהם מרימן הספרדי בעל דרך אמונה ועין בכוזר סי' ס"ו ובקול יהודא אשר לה"רי מוסקטו. הן אמת שעיקר המביא אותנו לחיי העו"הב הוא חכמת התורה ונתונה לנו ע"י מרע"ה מפי הנביאים והחכמים בער"הק הגם שדרכם נסתרה ממנו בתכלית ההסתר מפני צוק העתים, די לנו להסתפק מהנגלות לנו תנ"ך תלמוד וס' הזוהר ולהגות בה יומם וליל כי אור תורה תופיע עלינו נהרה מנהר דעה בינה להתקשר בקשר רוחניותה ולזכות בחיי עד.

אמנם אין להושיט גם שאר החכמות בקנה ואדרבא יש בידי לברר שעתידין ליתן עליהם את הדין ועיין זוהר פ' תזריע דף מ"ז פסוק ואיש אשר ימרט ראשו, ר' חייא פתח וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות וכו' יקר חכמה מכבוד וכו' וכתיב טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך. והנה בהיותי בק"ק ווילנא המעטירה אצל הרב המאור הגאון הגדול מ"ו מאור עיני הגולה החסיד המופרסם (טעות במקור) כמוה"ר אלי' נר"ו בחודש טבת תקל"ח שמעתי מפי קדוש כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה. כי התורה והחכמה נצמדים יחד. ואמר משל לאדם הנעצר יתבלבל שכלו עד כל אוכל תתאב. ועיין ספר חובות הלבבות שער חשבון הנפש דף צ"ג והמשכיל יבין וציוה לי להעתיק מה שאפשר ללשונינו הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל ותוסר גאון עוזם וגאות עריצים המון עמים ולשון לאומים אשר כשאון מים רבים ישאון לעומתינו איפה חכמתם ונמצא שם שמים מתחלל. ועיין רבי אברהם מרמון הספרדי (אשר העיד עליו הא"רי ז"ל שהיה לו גילוי אליהו) כתב בספרו הגדול פי"א וז"ל על שבע החכמות נא' והיה אמונת עתך חוסן וכו/ אמונת רמז למספר, עתך רמז לתכונה, חוסן רמז לתשבורת, ישועות רמז לנגון כאומר והי' כנגן המנגן. חכמה רמז למדות ודעת רמז לטבע, יראת ה' היא אוצרו - רמז לחכמה אלקית והנה בפרקים שהקדים הרמ"בם לפרקי אבות כתב שם בפ"ה וז"ל להרבות משאר חכמות ולהרבות משאלות אל ההנדסה עד אשר יחרד שכלו. אף גם זאת כדי לקדש ש"A המחולל בגויים המנאצים אותנו לאמר עם סכל ולא חכם. ומפני כן יוציאו לעז על דברי רבז"ל באמרם כל ההוגה בהם בהם יבדל מחוק המדיני וטבע עולם אשר לא כן דרך רבותינו שכל רז וכל חכמה ומדע לא אנס להם כאשר מצינו כאלה וכאלה רבות בדברי הגמרא במלות קצרות. מה שאמרו בגמרא ברכות גמירי אי עבר כסלא חרב עלמא הראו החכמים האחרונים מופת וטעם לזה וכן שפורפרת הי' לו לר"ג וכל ענייני הטריפות שהיו בקיאים בין מכה דאי בדרי לה סמי חיי ובין מכה שא"א לחיות. על כן מלאני לבי לקדש ש"ש ולעשות רצון צדיק מורינו החסיד נר"ו להעתיק כל מה שאפשר ללשונינו הק' וולהוציא בולעם מפיהם ואתחיל מס' אולידס מפני שעל יתידותיו בנויים כל החכמות ופה גם שמצאתי כתוב שלמדו חכמה זו במימי יהושע בעת חילוק ארצות על כן אמרתי אתנו היתה אלינו תשוב.

ולהתחיל בד"ת נבאר דברי התוספת דמס' עירובין דף י"ד ד"ה והיאכא משהו, וקשה דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות. רבים יכספו לדעת על מה הוטבעו אדני התוספת האלו ומי יורה מופת הדבר. וכדי לבאר דה"ת נאמר עיין ספר אוקלידוס מ'ד' לימוד ט""ו ושם נאמר שהמשושה הנעשה תוך העיגול כל א' מששה לצעותיה מדתו כחצי אלכסון העיגול ע"ש שהם כולם יחד בכדי שלושה אלכסוני הרי לכ שכל שיש ברחבו טפח, יש בהיקפו שלושה טפחים. ואני המצאתי מופת אחר נאה ומתקבל לבאר זה ומתחילה נקדים כלל אחד והוא כל משולש שוה השוקיים ופשיטא שוה הצלעות כעין משולש אבג בצורה קמו אם נרצה לעשות ממנו מרובע יאות שיהי' עה"ד הזה כחלק א תקו התושבת גב לב' חצאין בנקודת ד ונחלק המשולש לשניים ע"י קו עמודי הירוד מזויות אל ד ואח"כ נשים שני חלקי המשולש אבד אגד חלק הרחב של זה בצד החד של זה ויעשה משניהם יחד מרבוע אצבד. ועתה נאמר לפ"ז ית' שאם נעשה משולש שוה הצלעות בתוך עיגול כעין משולש אבג שבתו העיגול אביג יהיה הקו העמוד הד היוצא ממרכז העגול אל הצלע גב בכדי חצי הקו הא היוצא ממרכז העגול אל הזויות א:

והמופת לזה הואיל ומרובע אבצ שצדו האחד הוא קו עמודי אד וצדו הב' הוא דב חצי קו גב הוא מחזיק בשטחו ששה משולשים הרב, המב, האמ, האז, הזג, הגד, שצלע הא' מכל א' הוא שוה לכדי קו דב והשנית לקו הד. ועתה אם נחבר כל שני משולשים מהקטנים יחד כעין משולש דהב עם משולש הד"ג יעשה מהם דהג שהוא שליש ממרובע אכצ (מפני פשטת הנאמר הוא מחזיק ד' משולשים כאלה) לכן יתחייב שקו דה הוא ג"כ שליש מקו אד (כפי לימוד א' מששי לאוקלידס ע"ש) שהוא בכדי חצי מקו אה. ולכן יתחייב מפני כן שקו ד"י הוא שווה לקו ד"ה הואיל וקו הי הוא שוה לקו אה ששניהם יוצאים ממרכז ה אל ההיקף ולכן יצא לנו מזה שקו גי שהוא יתר פחות העגולה הוא בכדי חצי אלכסון העגולה הג:

והמופת הואיל ומשולש גהי גדי צלע גד משותפת לשתיהן וזוויות ד מזה ומזה היא ניצבת לצלע הד מזה שוה לצלע הי מזה וכן יתחייבו כפי לימוד ד' ה' מראשון שגם שאר הפינות שוות. והיה קו גי שוה לקו גה וזה מה שרצינו לבאר. וא"כ הקשת גי שהיא מקפת את הקו גי יתרה היא עודפת על חצי אלכסון העגולה הרי נתב' שאין החשבון מדוקדק וק"ל. וכן נוכל לבאר מה וגי שוה לקו גה מלימוד מ"ז לראשון לאוקלידס ר"ל הואיל וזויות ד ניצבת והצלעות שוות יתחייב שהאלכסון ג"כ שווה.