לדלג לתוכן

יסוד ושורש העבודה/יב/ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שני

[עריכה]

טבת ושבט

[עריכה]

הנה תענית צבור קבעום לדורות בעשרה בטבת, והוא צום העשירי האמור בפסוק: "כי כה אמר ה׳ צום הרביעי כו׳ וצום העשירי" כו׳, כמו שדרשו רז״ל צום העשירי


תקון ימי שובבי״ם

[עריכה]

הימים האלו נזכרים בכמה ספרים, וביחוד בכתבי האר״י ז״ל, שימי שובבי״ם המה מסוגלים מאוד לתקנת השבים מעון המר של הוצאת זרע לבטלה רחמנא לצלן. והנה זכרונו בא למעלה מגודל עון המר הזה, בחפוש עונות בחדש אלול, וביחוד בשער הכולל בפרק מיוחד על זה. ושם נאמר באר היטב מלשון הזוהר הקדוש, שאין מועיל לאדם על עון הזה שום תשובה בעולם, אך מכמה מאמרים דלשם חוזר ונראה דאין דיחוי אצל מצות תשובה מכל וכל אף בעון הזה, אך אם האדם מסגף עצמו בסגופים ויסורים קשים ומרים שהם קרובים למיתה, מועיל לעון הזה, ועיי״ש היטב. וכתב האריז״ל, שאין בכל עבירות שבתורה מי שמוליד מזיקין באותו עבירה כמו המקלקל זרע רחמנא לצלן או שראה לאונסו.

והנה מזור תרף למחלת גודל חומר עון המר הזה, המציא האר״י ז״ל תקון על ידי תעניתים וסגופים בימי השובבי״ם האלה, על דרך הסוד, כי ימים אלו מסוגלים מאוד לתקון עון זה יותר מכל השנה. והוא שיתענה אדם לכל הפחות ימי השובבי״ם אלו מדי יום ויום בכל שנה ושנה, לבד מימי שבתות וראשי חדשים. וכתב עוד, שטוב לאדם להשלים עד פ״ד תעניות בימים אלו, דהיינו על ידי הפסקות. ואף שכתב גם כן יחודים גדולים ונוראים שיעשה האדם עם התעניתים, בודאי מי שישיג לכוין וליחד יחודים, טוב לו וטוב לנשמתו.

אך לאו כל מוחא סובל דא, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו והשגתו. ונמצא בכתבי האריז״ל, על מי שמתענה הפסקה גדולה משבת לשבת, מתקן בזה כל העולמות העליונים הקדושים ומסלק מעליו כל כחות הדין, וזוכה למידת צדיק, וראוי שתשרה עליו שכינה, עד כאן.

ונמצא בספרים תיקונים קלים לתשושי כח מאד שאינם יכולים להתענות הפסקות כנ״ל, יתענו בדרך זה, דהיינו להפסיק מבעוד יום א׳ שעה אחת קודם שקיעת החמה, ויתענה עד ליל ג׳ משך שעה אחת אחר צאת הכוכבים, וכן יפסיק שעה אחת קודם שקיעת החמה של יום ד׳, ויתענה עד שעה אחת תוך ליל ששי, עולה לו כאילו התענה ששת הימים. עוד תיקון אחד, מי שיקום באשמורת הבקר שעה אחת קודם אור היום, ועוסק בתורה כל היום ההוא וכל הלילה שלאחריו עד תפילת השחר של יום הב', ולא יפסיק מהגות בתורה רק לעת מצוא, להתפלל ולאכול סעודתו לשובע נפשו ולא מותרות, הרי זה נחשב לתשושי כח אשר לא יכילו להתענות לי״ג תעניות, עד כאן.

והעיקר הוא שיסתיר אדם מעשיו הטובים והצנע לכת עם ה', וכל התעניתים שיעשה יהיה הכל בהסתר כל מה שיוכל להסתיר, ואז יהיה שכרו כפול ומכופל, כן נמצא בכתבי האריז״ל. ועל כל פנים כל מה שיכול אדם לסגף עצמו בתעניתים וטהרה במקוה מוטל עליו, והעיקר עם התענית התמדת הלימוד יומם ולילה. ויזהר מאד ומאד משיחת חולין. וכבר הזכרתי בשם האריז״ל, מי ששומר את עצמו בשתיקה ארבעים יום רצופים, בודאי ישיג רוח הקודש בלי ספק, עכ"ל.

ורבים מבני עליה מתענים פרשת שמות ופרשת משפטים משבת לשבת, ונזהרים כל ימי השובבי״ם מלאכול דבר מן החי, ורבים מסגפין עצמן שאינם אוכלים אף שום תבשיל חם בערב אחר התענית, ועושין טבילות רבות במקוה בכל יום. גם הזהיר האריז״ל באזהרה גדולה, שיזהר האדם מאד מהקפדה ויתרחק מן הכעס אפילו לדבר מצוה, וירחיק את עצמו מאד ומאד מליצנות ומגאוה ומאד מאד יהיה שפל רוח. גם יהא זהיר מאוד בכוונת ברכת הנהנין.