ילקוט שמעוני על בראשית לג יג
ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים. זה משה ואהרן; והצאן והבקר עלות עלי, אלו ישראל, "ואתן צאני צאן מרעיתי". אילולי רחמיו של הקב"ה, כבר מתו כל הצאן בימי אדריינוס. ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: אדוני יודע כי הילדים רכים, זה דוד ושלמה; והצאן והבקר, אלו ישראל. אילולי רחמים של הקב"ה, כבר מתו כל הצאן בימי המן.
אדוני יודע כי הילדים רכים. אמר לו יעקב: אני רואה שיסורין עתידין לבוא מבניך על ילדי, אלא נהוג אתה בשררותך ושמש בכתרך עד שיעמוד משיח מחלצי ויקבל המלכות ממך, שנאמר: יעבר נא אדוני לפני עבדו עד אבוא אל אדוני שעירה, זה בית גוברין. דרש ר' אחא: עתידין כל אומות העולם לבגוד במלכות הרביעית ולפנותה מבינם, ואין מניחין לה לא כרך ולא מדינה, ודוחין אותה מאומה לאומה עד שמגעת לבית גוברין, ומוצאה שם מלך המשיח ומשלים לו המלכות, ומנהן הוא בורח לבצרה, ונגלה עליו הקב"ה להרגו. והוא אמר: ולא צוית, "ונס אל אחת הערים האל וחי"? והקב"ה משיב לו, לא קראת מה כתיב בצדו: "גואל הדם הוא ימית את הרוצח"? וכתיב: "בני בכורי ישראל", וכתיב "אחי ורעי", וכתיב: "לבני ישראל עם קרובו", וכתיב: "דודי צח ואדום", וכתיב: "או דודו או בן דודו יגאלנו". מיד הקב"ה תופס לשרו בציצת ראשו, ואליהו שוחטו ודמו נתז על בגדיו. בחזרתו משם אומר: "מי זה בא מאדום" וגו':