ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתסה
לולי משה בחירו. ר' פינחס בש"ר איבו שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתיראו הבחור שבאבות והבחור שבנביאים, הבחור שבאבות זה יעקב שנאמר כי יעקב בחר לו יה, א"ל הקב"ה הנה אנכי עמך ונתירא שנאמר וירא יעקב. הבחור שבנביאים זה משה שנאמר לולי משה בחירו, א"ל הקב"ה כי אהיה עמך ולבסוף נתירא שנאמר ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו מכאן שנתירא. ר' ברכיה ור' חלבו בש"ר שמואל בר נחמני ראויים היו ישראל לכליה בימי המן אלא שסמכה דעתן לדעתו של זקן, ומה אמרו אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ונתירא אנו עאכ"ו:
וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים. וכן הוא אומר כי אשא אל שמים ידי. כשברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא במאמר ולא בשבועה, ומי גרם לו לישבע מחוסרי אמנה הם גרמו לו לישבע שנאמר וישא ידו להם, אמר רב הונא בש"ר שמואל בר נחמני במעשה של פעור נתחייבו ישראל שיהיו המלכיות שולטין בהם שנאמר וישא ידו להם, כל כך למה ויצמדו לבעל פעור, וי"א במעשה מרגלים א"ל הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות בכה תבכה בלילה:
ויצמדו (ישראל) לבעל פעור. א"ר יהודה א"ר אמר רב כצמיד פתיל, [ואתם הדבקים בה' אלקיכם] כשתי תמרות המדובקות זו בזו, במתניתא תנא ויצמד ישראל כצמידים על ידי אשה, ואתם הדבקים בה' אלקיכם דבוקים ממש, תניא ר' יהודה אומר מנין לתקרובת ע"א שמטמאה באהל שנאמר ויצמדו (ישראל) לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה מת מטמא באהל אף תקרובת ע"א מטמאה באהל. כתיב וישב ישראל בשטים. במקום השטות, באותה שעה עמדו עמונים ומואבים ובנו להם מקולין מבית הישימות ועד הר השלג והושיבו שם נשים מואביות ועמהן כל מיני בשמים, ומשהיו ישראל אוכלין ושותין באין לטייל בהם ומבקש ליקח לו חפץ והיתה הזקנה מוכרת בשוה וקטנה קוראה לו מבפנים בוא וקח בפחות והיה לוקח ממנה ביום הראשון וביום שני ובשלישי אומרת לו הכנס לפנים וברור את לעצמך אי אתה בן בית והוא נכנס והצרצור מלא יין אצלה מהיין העמוני ועדין לא נאסר להם יין של עו"א, א"ל רצונך שתשתה יין והוא שותה והיין בוער בו, א"ל השמעי לי והוציאה דמות של פעור מתחת פסקייא שלה א"ל רצונך שאשמע לך תשתחוה לזה, א"ל וכי לע"א אני משתחוה א"ל ומה איכפת לך איני מבקשת אלא שתגלה עצמך לו והיה היין בוער בו ואומר לה שמעי לי א"ל רצונך שאשמע לך הנזר מתורתו של משה והוא נזור שנאמר וינזרו לבשת, באחרונה חזרו להם לעשות (נז) מרזחים והיו קוראות להם ואוכלים שנאמר ויאלו זבחי מתים:
ויעמד פינחס ויפלל. דורשי חמורות אמרו הזרוע כנגד היד וכה"א ויקח רומח בידו, לחיים כנגד תפלה וכה"א ויעמוד פינחס ויפלל, קבה כמשמעה וכה"א ואל האשה אל קבתה. ויפלל א"ר אלעזר מלמד שעשה פלילות עם קונו אמר לפניו רבש"ע על אלו יפלו כ"ד אלף:
כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו. א"ר יודן (נח) נשבע משה כענין שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע, ויבטא לבטא בשפתים. ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש, א"ר יוחנן מקישין בזוג ואומרים הרי הן כמותינו:
פעמים רבות יצילם, כמה פעמים היו מכעיסים להקב"ה והיה מאריך רוחו עמהם ומציל אותם מצרתם ויעשו ישראל הרע בעיני ה', ומה כתיב שם וידל ישראל. ר' ברכיה בש"ר סימון דלין מן צדיקיהון, ור' לוי אמר נעשו דלים שלא היה להם להביא קרבן עני כענין שנאמר ואם דל הוא, הוי וימכו בעונם, וירא בצר להם. א"ר אלעזר אין ישראל נגאלין אלא מתוך ה' דברים, מתוך צרה, מתוך תפלה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה, מתוך הקץ. מתוך צרה מנין שנאמר וירא בצר להם. מתוך תפלה שנאמר בשמעו את רנתם. מתוך זכות אבות שנאמר ויזכור להם (את) בריתו. מתוך תשובה וינחם כרוב חסדיו. מתוך הקץ הושיענו ה' אלקינו (ישענו) וקבצנו (הצילנו) מן הגוים. ואית אמרין כלם מפסוק אחד שנאמר בצר לך ומצאוך כל הדברים הרי מתוך חמשה דברים נגאלו, מתוך צרה ויאנחו בני ישראל מן העבודה. מתוך תשובה ותעל שועתם, מתוך זכות אבות ויזכור אלקים את בריתו. מתוך רחמים וירא אלקים את בני ישראל. מתוך הקץ וידע אלקים. ויתן אותם לרחמים, זה אחד מן הדברים שנתנו מתנה לעולם. ברוך ה' (אלקים) אלקי ישראל מן העולם (נט) מן עלמא דהוינן בה עד עלמא דאנן בה. מי שעונה אמן בעוה"ז זוכה לענות אמן בעוה"ב וכו' (כדכתוב לעיל במזמור מ"א):