ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתמג

<< · ילקוט שמעוני · תהלים · רמז תתמג · >>

רבי אלעזר בר' יוסי הגלילי אומר אם ראית צדיק יוצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך הקדם (על ימיו) [עליו] שלשה ימים או אחר (על ימיו) [עליו] שלשה ימים כדי שתצא עמו לדרך מפני שמלאכי שלום מלוין אותו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ואם ראית רשע יוצא לדרך הקדם עליו או אחר עליו שלשה ימים כדי שלא תצא עמו לדרך מפני שמלאכי שטן מלוין אותו שנאמר הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו. ר' מאיר אומר מי גדול המושר או הנשמר, מן מה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך הוי הנשמר גדול מן השומר. ר' יהודה אומר מי גדול הנושא או הנשא, מן מה דכתיב על כפים ישאונך הוי הנשא גדול מן הנושא. ר"ש אומר מי גדול המשלח או המשתלח, לא תאונה אליך רעה, א"ר יוחנן עד שלא הוקם המשכן היו המזיקין מתגרין לבריות, משהוקם ונגע לא יקררב באהלך, א"ל ריש לקיש למה נלמד מספר תהלים נלמד ממקומו דכתיב יברכך ה' וישמרך מן המזיקין, אימתי ויהיה ביום כלות משה גו':

על כפים ישאונך. אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן כתיב כי הנה ה' יוצא ממקומו ונמסו ההרים תחתיו, ומה אם בשעה שהקב"ה יוצא נמסו ההרים תחתיו כאן שכתוב והנה ה' נצב עליו על אחת כמה וכמה, (לה) היכן היה יעקב באותה שעה, המלאכים טענו אותן שנאמר על כפים ישאונך:

על שחל ופתן תדרוך, אמר ר' לוי כל שנים עשר חדש יה נח מדייש על הנחשים ועל העקרבים ולא היו מזיקים אותו שנאמר על שחל ופתן תדרוך:

כי בי חשק ואפלטהו אשגברו כי ידע שמי. א"ר יהושע בן לוי בשם רבי פנחס בן יאיר מפני מה ישראל מתפללין בעולם הזה ואינן נענין, על ידי שאינם יודעין שם המפורש, אבל לעתיד הקב"ה מודיעם שנאמר לכן ידע עמי שמי וגו', באותה שעה הם מתפללין ונענין שנאמר יקראני ואענהו:

עמו אנכי בצרה, אפר מקלה היו נותנין על גבי התבה משום עמו אנכי בצרה. עמו אנכי בצרה, א"ר יודן משל למה הדבר דומה לאשה עוברת שהיה לה כעם עם אמה ועלתה אמה למעלה, ובשעת לידתה היתה צווחת מלמטה והיתה אמה שומעת קולה מלמעלה והיתה אף היא צוחת כנגדה, והיו שכנותיה אומרות לה מה טיבך וכי את יולדת עמה, א"ל בתי יולדת בצער אע"פ שהכעיסתני איני יכולה לסבול צווחתה אלא הריני צווחת עמה, כך אמר הקב"ה ביתי חרב ובני שלולין בקולרין ואיני מצר, וכה"א ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם. וכן אתה מוצא למה נגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר, אמר הקב"ה הם נתונים בשעבוד ואני נגלה מתוך אילן אחר לפיכך מתוך הסנה שכלו מלא קוצים. אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי, א"ר אבהו זה אחד מן המקראות הקשין שישועתן של ישראל הוא ישועתו של הקב"ה:

מזמור שי ליום השבת טוב להודות. ר' יצחק פתח ראו כי ה' נתן לכם השבת, מהו ראו, אמר ר' אמי מרגליתא דיהבית לכון, א"ר יצחק כל עסקה של שבת כפול, עומרה כפול שנאמר שני העומר לאחד, קרבנה כפול שנא' וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים גו', ענשה כפול שנאמר מחלליה מות יומת, מתן שכרה כפול שנאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות שנאמר זכור את יום השבת שמור את יום השבת, מזמורה כפול מזמור שיר ליום השבת, אמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב (בישעיה ברמז שצ"ד). אמר רבי לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו, פגע אדם הראשון בקין אמר ליה מה נעשה בדינך אמר ליה עשיתי תשובה ונפטרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אמר כך הוא גדול כחה של תשובה ולא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור. ר' שמעון אומר המזמור הזה אדם הראשון אמרו, לפי שבא יום השבת ונעשה סניגור לאדם לפני הקב"ה ואמר רבון העולם בששת ימי המעשה לא נהרג איש בעולם ובי אתה מתחיל זו היא קדושתי וזו היא ברכתי ונוצל אדם הראשון מדינה של גיהנם בזכות השבת, וכשראה אדם כחה של שבת התחיל משורר מזמור שיר ליום השבת, אמר ליה השבת ולי אתה אומר הימנון אני ואתה נאמר הימנון להקב"ה טוב להודות לה'. אמר ר' לוי בשם ר' נזירא מזמור שיר ליום השבת שלא שמשה עמו אפלה, אתה מוצא בכל יום כתיב ויהי ערב ויהי בקר, יום השבת אין כתיב עמו ערב. אמר ר' לוי בשם ר' נזירא ל"ו שעות היה יום שנים עשר של ערב שבת ושנים עשר של ליל שבת ושנים עשר של שבת, ואתיא כמאן דאמר לן כבודו עמו, ובמוצאי שבת זמן לו הקב"ה שני רעפים והקישן זה לזה ויצא האור מביניהן והבדיל עליו בורא מאורי האש לפיכך אנו מבדילין על האור במוצאי שבת:

טוב להודות לה'. אמר אדם בי ילמדו כל הדורות שכל מי שהוא משורר ומזמר לשם עליון ומודה פשעיו ועוזב נוצל מדינה של גיהנם. טוב להודות לה', במזמור אתה מוצא שבע אזכרות, טוב להודות לה'. כי שמחתני ה', מה גדלו מעשיך ה' וגו', מכאן סמכו שבע ברכות שמתפללין בשבת. ד"א כנגד שבעה קולות שכתוב במזמור קול ה' על המים. ד"א כנגד שבעה קולות שבמתן תורה שנאמר ויהי קול השופר, ויהי קולות וברקים, וקול שופר, והאלקים יעננו בקול, וכל העם רואים את הקולות, ואת קול השופר, ויענו כל העם קול אחד, וכן דוד אומר שבע ביום הללתיך. להגיד בבקר חסדך, אמר אדם הראשון כל באי העולם הזה שהוא דומה ללילה וכל באי העולם הבא שהוא דומה לבקר יגידו ויאמרו אמונתו וחסדו של הקב"ה שעשה עמי והצילני מדינה של גיהנם:

כי שמחתני ה' בפעלך. מי גרם לנו לבא לידי שמחה זו אלא בשכר האמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכלו לילות לכך נאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. אמר רבה בר חנינא סבא משמיה דברב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות:

עלי עשור ועלי נבל. כל עדות נאמרה בישראל בעשרה. (לו) עדות המת בעשרה, עדות ברכת השם בעשרה. עדות ברכת מילה בעשה. עדות חליצה בעשרה. אמר איני רוצה מישראל אלא הגיון פיהם בנבל וכנור שנאמר עלי הגיון בכנור. הכנור שהיה דוד מנגן בו היה בעשרה נימין (כתוב במזמור ל"ב):

כי שמחתני ה' בפעלך, אמר רבי חזקיה בשם ר' ירמיה מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא לסחורה והרויח והעשיר והיו התלמידים רואים את הריוח שהרויח והיו מצירין עצמן, מה עשה ר' שמעון בן יוחאי נסיב להון לתלמידין ונפק בהון לבקעה אמר לבקעה בקעה התמלאי דינרין זהב מיד נתמלאה הבקעה דינרין זהב, אמר לתלמידיו כל אחד מכם יטול כל מה שהוא מבקש אלא היו יודעים שכל מי שהוא נוטל ממנו מתן שכרו שלעתיד לבא הוא נוטל, כיון שראו כן התחילו אומרים כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן. מעשה ברבי שמעון בן חלפתא דהוה ערבי פסחא ולא הוה ליה מנן מזבין לביתיה כלום אפילו חד פרוטה, אמרה ליה איתתיה אפילו חד פרוטה לית לך לקיומי מצותא דפסחא, כיון שיהו מבשלות חברותיה לא הוה לה מה לבשל, נטלה קדרה ונתנה לתוכה מים והדליקה האש תחתיה לפי שהיתה מתביישת שלא היה לה כלום, כיון שראה רבי שמעון בן חלפתא כן יצא לו חוץ למדינה והתפלל ויצאה לו יד אחת והושיטה לו אבן אחת טובה נטלה והראה אות ואין כל העולם יכ ולין לכוין דמיה של המרגלית, מה עשה נטל עליה זהוב אחד ופרטו ולקח בשר ויין ולחם וירק לפרנס את היום והעלה לביתו אמר לאשתו כבר יש לנו מה לאכול ולהותיר, א"ל מהיכן נתפרנסת, לא הגיד לה, אמרה נשבעת אני שאיני אוכלת עד שתאמר לי מנין לך, כיון שהטריחה עליו גלה לה המעשה, אמרה לו וקבלת עליה ליגע בדבר שמתוקן לך לעתיד לבא שיהא שלחנך פגום מחבריך, לך והתפלל והחזר את החפץ, הלך והחזיר מה שלקח ופרע מה שנטל על האבן ונטלה ויצא חוץ לעיר והתפלל עליה ויצאה יד ונטלתה מידו, והנס השני גדול מן הראשון, שמע רבינו ואמר יכול הייתי להתפלל שינתן לי ולא הייתי יכול להתפלל על מה שנתן לי שתחזור למקומה, התחיל אומר כי שמחתני ה' בפעלך:

כי שמחתני ה' בפעלך. אמר אדם שמחני הקב"ה והכניסני לגן עדן והראני מלכיות מושלין ואובדין, והראני דוד בן ישי מושלו לעתיד לבא ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו שנאמר ימים על ימי מלך תוסיף אף אני הוסיף על שנותיו כמו דור ודור ונתתי שבח ודגן לאל במעשיו שנאמר במעשי ידיך ארנן מה גדלו מעשיך ה', התחיל אדם מהלל ומפאר לשם עליון ואמר מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך, בוא וראה כמה מיני חיות ובהמות בעולם וכמה מיני דגים בים שמא קול או מראה או דעת או טעם של זה דומה לזה, שנו רבותינו במשנה להגיד גדולתו של הקב"ה טבע את כל העולם בחותמו של אדם הראשון ואין אדם דומה לחברו:

איש בער לא ידע. כל אדם מישראל שהוא בער ולא למד בינה חכמי ישראל ילמדוהו דברי תורה שנאמר בינו בועאים בעם, אבל כותי בקי הוא כסיל למה שאינו יודע דברי תורה שנאמר וכסיל לא יבין את זאת:

בפרוח רשעים. אימתי שאתה רואה את הרשעים פורחים כמו עשב לכסות את פני כל הארץ והציצו כל עובדי ע"א שהן ומעשיהן און צפה לימות המשיח שלא הרבה הקב"ה אותם אלא לאבדם מן העולם הזה ומן העולם הבא שנארמ להשמדם עדי עד. ואתה מרום לעולם ה', ראה דוד שרבו רשעים כמו עשב ולא אמר הללויה עד שראה שהם עתידין להשמד שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה, ואז הקב"ה מלך בעליונים ובתחתונים שנאמר ותה מרום לעולם ה':

ותה מרום לעולם ה'. ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר לעולם ידך על העליונה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב ודן בשעה שהוא נותן דימוס הכל מקלסין אותו ובזמן שוהא נותן ספקולא הכל מרננין אחריו מפני שהן יודעין שיש שטף בדינו, אבל הקב"ה אינו כן אלא בין במדת הדין בין במידת רחמים לעולם ידך על העליוני (כתוב באיוב ברמז תתצ"ג). אמר ר יודן ואתה מרום רוממות שאתה נותן בעולמך לעולם, נתת כהונה לאהרן ברית מלח עולם היא והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, נתת מלכות לדוד לעולם הלא לכם לדעת כי ה' אלקי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל ובזמרים מזמור שיר חנכת הבית לדוד, וכשנחרב אף הוא בזמרים מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך הוי ואתה מרום לעולם ה':

אוביך עלינו עול קשה על צואינו אבל אנו יודעין שהם עתידין לאבדון שנאמר כי הנה אוביך יאבדו, יתפרדו כמוץ לפני רוח שנאמר יתפרדו כל פועלי און: