ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתלב
שיר מזמור לאסף אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. זה שאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע, באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, הצדיקים אומרים להקב"ה מה תעשה, אומרים לו קום והוא קם שנאמר קומה ה', אומרים שוב והוא שב שובה ה' רבבות אלפי ישראל, אומרים לו אל תישן עורה למה תישן והוא מתעורר שנאמר ויקץ כישן ה', אל דמי לך והוא שומע שנאמר מקים דבר עבדו, וכן ישעיה אומר המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן גו' הוי אלהים אל דמי לך אתה דומם ואנו דוממים ישבו לארץ ידמו וגו', החרשתנו ה' ילחם לכם ואתם תחרישון לכך אל תחרש. אל תחרש ואל תשקוט עד שאתה רואה עלבון בניך. כי הנה אויביך יהמיון, וכה"א הוי המון עמים רבים:
על עמך יערימו סוד, מתרעמים ובאים על עמך בשביל שמקיימים את התורה שנאמר סוד ה' ליראיו מתיעצות על צפוניך נוטלין עצה על מזבח שלך לעקרו כמה דאת אמר על ירך המזבח צפונה שלא נקריב לך קרבנות:
אמרו לכו ונכחידם מגוי. כל זמן שישראל קיימים הוא נקרא אלהי ישראל ואם נעקר ישראל לאלהי מי נקרא הוי כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו. כל מה שהם מתרגשים עלינו בשבילך שנאמר למה רגשו גוים וכתיב על ה' ועל משיחו (כתוב בשופטים ברמז נ"ה):
גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה. כיון שבא וונשתתף עמהם בחרבן בית המקדש, אמר ליה הקב"ה אתמול אפרוח ועכשיו ביצה, אתמול מפריח מצות ומעשים טובים דכתיב מן הארץ ההיא יצא אשור מן העצה ההיא יצא אשור כין שראה אותם באין לחלוק על הקב"ה פנה מארצו, אמר ליה הקב"ה אתה יצאת מארבע חייך שאני נותן לך ארבע שנאמר ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלה ואת רסן עכשו מכונן כביצה לפיכך היו זרוע לבני לוט סלה, ללווט: