ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתכה
אלהים באו גוים בנחלתך, הנחת אותם ליכנס ואת אמרת והזר הקרב יומת, ולא הזר בלבד אלא בני אהרן כהנים קדושים נכנסו להקריב ונשרפו וכן עוזיה לא לכבודדך נכנס להקטיר קטרת ויצא מצורע ולא עוד אלא שרעשה הארץ, ואלו אנשים טמאים הנחתם ליכנס, אמר להם אלו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם אבל אלו אני צויתים שנאמר כי הנני קורא לכל משפחות אמר הקב"ה מה עשו אמר לפניו שמו את ירושלים לעיים, אמר הקב"ה אני מחדשה תחת הנחשת אביא זהב, אמר לפניו הרי אתה מחדש את אלו, בניך שנהרגו מה אתה מחדש, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, וכי חסידים הם הרי הוא אומר סוסים מיוזנים משכים היו, אלא אמר אסף כיון שהדין נעשה בהם נעשו חסידים, וכן הוא אומר והיה אם בן הכות הרשע וכתיב ונקלה אחיך לעיניך. שפכו דמם כמים, כדם בהמה שנאמר בה על הארץ תשפכנו כמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ, שאף העצמות לא היו מניחים אותם לקבור, בשר ודם חייבו לחברו מאה מנה אומר לו תן לי מעותי והוא אומר לו אין לי הולך לו, אבל הקב"ה אינו כן אלא גובה מן הנפש יצאת הנפש גובה מן הבשר, וכה"א מנפש ועד בשר יכלה. אין לו לא נפש ולא בשר גובה מן העצמות וכה"א בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה: