ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתב
תחשכנה עיניהם מראות. אלו הרשעים שהן רואין וחוטאין שנאמר ותרא האשה, ויראו בני האלהים, וירא חם אבי כנען, וירא ואתה שכם בן חמור, וירא בלק, וירא המן, וירא עשו, אבל הצדיקיים יראו וישמחו, משה וירא בסבלותם, וירא פנחס, וירא יעקב, וירא והנה איל, וישא את עיניו וירא:
ימחו מספר חיים. א"ר כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינונים. (של) צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, (של) רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, (של) בינונים תלויין ועומדים מראש השנה עד י"הה זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה, אמר רבי אבהו מאי קראה ימחו מספר חיים זה ספרן של רשעים, ועם צדיקים זה ספרן של צדיקים, אל יכתבו זה ספרן של בינונים, ר"נ בר יצחק אמר מהכא ואם אין מחני נא זה ספרן של רשעים, מספרך זה ספרן של צדיקים, אשר כתבת זה ספרן של בינונים:
ותיטב לה' משור פר, שנו רבותינו יום שנברא בו אדם הראשון אמר אוי לי בשביל שסרחתי העולם מתמעט והולך וחוזר לתהו ובהו, וזו היא מיתה שנקנסה עיל, היה יושב ובוכה כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב מקרין ברישא והדר מפריס. א"ר שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס, כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן, אמר ר' יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן, שפיר קאמר ר' יוסי, ורבנן כל השופרות איקרו שופר ואיקרו קרן, דפרה קרן איקרי שופר לא איקרי כו', ור"י א"ל דפרה נמי איקרי שופר דכתיב ותיטב לה' משור פר אם שור למה פר ואם פר למה שור, אלא מאי משור פר משופר, ודקאמרת אין קטיגור נעשה סניגור, שופר מבחוץ הוא, ודקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, כיון דמחברי אהדדי כשופר אחד דמי. ראו ענוים ישמחו, ג' חלקים נעשה ממנו של המן, שליש לחברים, שליש למרדכי ואסתר, שליש לבנין בהמ"ק:
כי שומע אל אביונים ה', א"ר בנימן לא ראשו של פסוק זה סופו ולא רושו, (ז) לא הוה צריך קרא למימר אלא כי שומע אל אביונים ה' ואת אסירים לא בזה או כי שומע אל אביוניו ואת אסיריו לא בזה, אלא כי שמוע אל אביונים ה' אלו ישראל, דאמר ר' יוחנן כל מקום שנאמר דל דך עני ואביון בישראל הכתוב מדבר, ואת אסיריו לא בזה אלו העקרות שהן אסורות בתוך בתיהן, וכין שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפין, תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה וגו':
למנצח לדוד להזכיר אלהים להצילני, אר"א בשכר שהם מזכירין אותי אני מושיבן אצלי, שכל זמן שהן מזכירין אותי מעי הומין עליהם שנאמר הבן יקיר לי אפרים וגו', אמר דוד אם כן אני מזכיר ותצילני למנצח לדוד להזכיר אלהים להצילני. א"ר חסדא מלה"ד למלך שהיה לו צאן וכעס עליהן הסיר את הצאן והסיר את הדיר והוציא את הרועה, אחר ימים חזר המלך לצאנו התחיל מכנסה ובונה את הדיר ולרועה לא הזכיר אמר הרועה הרי הצאן מתכנסת והדייר בנויה ואני איני נזכר, כך אמר דוד למעלה מהפרשה כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה הרי הדיר בנויה, וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה הרי הצאן, אמר הרועה ואני איני נזכר למנצח לדוד להזכיר. יבושו ויחפרו' אוי להם לרשעים שאנים מתים לעוה"ב אלא מקנאה שהם רואין ומן כעס שנאמר כי לאויל יהרג כעש ופותה תמית קנאה, ואחר הקנאה והכעס הם כלים שנאמר יבושו ויחפרו מבקשי נפשי וגו' ישובו על עקב בשתם וגו':
ואני עני ואביון אלהים חושה לי, וכתוב אחר אומר אדני יחשב לי, א"ר יעקב איש כפר תמרתא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע חשוב אביונותי ועניותי ואתה חש לגאלני למה עזרי ומפלטי אתה ה' אל תאחר בין היום בין למחר עליך לגאלני לכך נאמר אל תאחר: