ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשעז
למנצח אל תשחת לדוד מכתם בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו (כתוב ברמז קכ"ט). זה שאמר הכתוב טובים השנים מן האחד, טובים שנים האוהבים את האדם מן האחד זו מיכל בת שאול ויהונתן שנאמר ומיכל בת שאול אהבתהו, וביהונתן כתיב ויאהבהו יהונתן כנפשו, מיכל ממלטת את דוד מן הבית ויהונתן מן החוץ, והחוט המשולש אלו ישראל שנאמר וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד לכן קורא את מיכל עגלה שנאמר והששי יתרעם לעגלה (קט) שלא קבלה עליה עול אביה אלא קנטרה אותו:
ואתה ה' אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקוד כל הגויים, לפי שבעולם הזה הקב"ה עושה עצמו ישן למה שאין הדין נותן שיגאלו שנאמר ויקץ כישן אדני. אבל לעתיד לבא כשיגיע הקץ כביכול הקב"ה ננער עליהם שנאמר הקיצה לפקוד כל הגוים, באותה שעה אל תחון כל בוגדי און סלה:
אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני. רבנן פתרין קריא בדואג ואחיתופל, א"ל דוד אל תהרוג דואג ואחיתופל פלן ישכחו דורות הבאים אחריהם. הניאמו טלטלמו והורידמו מגדולתן ולנו יעשה מגננו ה'. חטאת פימו דבר שפתימו מחטא שהוציאו בפיהם ואמרו אחד לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע הזה מתמוטט אלא בואו נעשה לנו סמוכות אחד מן הצפון ואחד מן הדרום אחד מן המזרח ואחד מן המערב וזה שכאן סומכן מן המזרח. דבר שפתימו ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים:
למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה. כשהלך יואב לעשות מלחמה עם ארם אמרו אין אתם בניו של יעקב לא כן היו התנאים ועתה נכרתה ברית אני ואתה ויקח יעקב אבן וירימה מצבה, כיון ששמע יואב כך לא היה יודע מה להשיבן, בא אצל דוד א"ל כך וכך אמרו לי בני ארם, מיד הושיב דוד סנהדרין סנהדרין שנקראו שושנים, וכה"א בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים, שתי בריתות כרתו אבותינו ואחת כרת אברהם שנאמר ויכרתו ברית בבאר שבע, באו ליכנס לארץ פלשתים אמרו להן אין אתם בניו של אברהם לא כך וגו'. כשהלך דוד לארם נהרים ולארם צובה פגע יואב באדומיים וכו' (ברמז קמ"ח), מהו בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה, רבי יוחנן אומר שנטל ארם נהרים ונתן בארם צובה ואת ארם צובה נתן בארם נהרים:
אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו, אמר הקב"ה אני זנחתי אתכם ואתם זנחתם אותי שנאמר זנח ישראל טוב אויב ירדפו ואע"פ שאנפת בי חזור ושוב אלי. וכן הכתוב אומר אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. הרעשת ארץ פצמתה (כתוב בשמואל ברמז קנ"ו):
נתתה ליראיך נס להתנוסס. נסיון אחר נסיון גידולין אחר גידולין בשביל לנסותם בעולם (הזה) בשביל לגדלם בעולם (הבא) כנסו של ספינה, וכל כך למה, מפני קשט סלה בשביל שתתקשט מדת הדין בעולמך, שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה מעשיר למי שהוא רוצה מעני למי שהוא רוצה עושה אותו מלך, אברהם כשרצה עשאו עשיר וכשרצה עשאו מלך, יכול אתה להשיבו יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם אבינו והוא אומר לך מה עשה אמור לו אואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו ואחר כל הצער הזה נאמר לו קח נא את בנך את יחידך ולא עכב הוי נתתה ליראיך נס להתנוסס (בתוב ברמז מ"א). ד"א נתתה ליראיך נס להתנוסס וכו' מנוס שינצלו ישראל מדינה של גיהנם למה מפני שושט סלה כדי ליתן שכרם בקושט שנאמר וונתתי פעולתם באמת, לרשעים אין להם מנוס שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. בוא וראה מה בין ראשונים לאחרונים שהראשונים היו מתנסין ביד הקב"ה ואלהים נסה את אברהם, וכן אנשי דור המדבר למען אנסנו, למען ענותך לנסותך, אבל האחרונים נתנסו ביד עוה"א שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל למה לידע מי עושה רצונו באמת:
מפני קושט סלה. נתנסה ועמד בנסיונו, וכן אתה בדניאל וחבריו כשנגאלו גזר הקב"ה עליהם ואמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים עמד נבוכדנאצר וקיים הדבר התחיל אומר גוזרני שיהו אוכלים משלי שנאמר וימן להם המלך דבר יום ביומו, דניאל לא קבל עליו אמר הקב"ה בקש לנסות אותנו שאני מבני בניו של אברהם שנתנסה בעשר נסיונות שמא זכותו תעמוד לנו נס נא את עבדיך לא כבר מצאת לנו עשר ידות בזכות אברהם שנתנסה בעשר נסיונות וימצאם עשר ידות: