ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשעד
שנו רבותינו כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה תלמידיו של בלעם הרשע, מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין העולם הבא שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת. תניא כל שנותיו של דואג אינם אלא שלשים וארבע, ושל אחיתופל אינם אלא שלשים ושלשה דכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם (כתוב ברמז קמ"ז):
למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם. אמר רבי יוחנן בשעה שנתרחקו סימניה לתמר נעשית כיונה אלמית וכדרבי אלעזר היא מוצת, לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל ורחקן בא גבריאל וקרבן. דבר אחר שהיתה מכתו תמה שנולד כשהוא מהול. לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל. דבר אחר מכתם כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה (כתוב בירמיה ברמז רס"א). למנצח על יונת אלם רחוקים וגו' באחוז אותו פלשתים בגת, ואחיו של גלית רואין אותו לא היה זה נצוח גדול. ד"א כשאמר ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו וגו' אשר נתנך ה' היום ביד (כתוב בשמואל ברמז קצ"ח):
נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך. אמר רבי שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. דבר אחר נודי ספרתה באותה בעלת נאד, ואומר אל דמעתי אל תחרש אל דמעתה של הגר לא החרשת, ואם תאמר על שהיתה גיורת היא חביבה אף אני כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי. באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות. בה' אהלל דבר זו מדה טובה (כתוב באיוב ברמז תתצ"ג):
לי אלהים נדריך אשלם תודות לך. א"ר פנחס בש"ר לוי בש"ר יוחנן ואמרי לה בש"ר מנחם גלילאה ואמרי לה בש"ר זירא כל התפלות בטלות לעתיד לבא והודיה אינה בטלה, [וכל הקרבנות בטלות והתודה אינה בטלה] לעולם הוי אשלם תודות לך, הה"ד ותעמודנה שתי התודות בבית האלהים, תודת התפלה ותודת הקרבן: