ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשלה
הודיעני ה' קצי. אמר רב יהודה אמר דוד רבש"ע הודיעני ה' קצי, אמר גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של אדם, ומדת ימי מה היא גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם, אדעה מה חדל אני אמר לו בשבת תמות, אמר לו אמות באחד בשבת אמר לו כבר הגיע מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, אמות בערב שבת אמר לו כי טוב יום בחצריך מאלף טוב טיום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני, כל יומא דשבתא יתיב וקא גרים כוליה יומיה, ההוא יומא הוי ליה ההוא בוסתנא אחורי ביתיה אתא מלאך המות בחיש באילנא, נפיק למיחזייה הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה נפל אישתיק ונח נפשיה, שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה, שלחו לו חתוך נבלה והנח לפני הכלבים ואביך הנח עליו ככר או תיינוק וטלטלו. ולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. דוד מת בעצרת שחל להיות בשבת מה עשה שלמה (צ) נטל פיפילון ופרש עליו שלא תרד עליו השמש, ויש אומרים לנשרים קרא ופרשו עליו כנפיהם שלא תרד עליו השמש:
אך בצלם יתהלך איש. המוציא מרשות לרשות רבי חזקיה בשם ר' אחא שמע מהדין קריא ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. רב גידל אמר כל האומר שמועה מפי אומרה יהא דומה בעל שמועה כאלו עומד נגדו מאי טעמא אך בצלם יתהלך איש. כתיב רב אדם יקרא איש חסדו זה שאר כל אדם, ואיש אמונים מי ימצא זה רבי זעירא דאמר רבי זעירא לית נן צריכין חששין לשמעתתא דרב ששת דהוא גברא מפתחא:
מכל פשעי הצילני. רבי חמא בר חנינא ורבי שמואל בר נחמני ר' חמא אמר לא היו ראויין עו"א שיהיו בהם דווים וסחופים אלא שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם אומה של דווין אתם, הוי חרפת נבל אל תשימני. רבי שמואל בר נחמני אומר לא היו עובדי אלילים ראויין שיהיו בהן בעלי חטטין ולמה יש בהן שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם אומה של מצורעים אתם הוי חרפת נבל אל תשימני. דבר אחר חרפת נבל אל תשימני זה יוסף שנאמר ויקרא לאנשי ביתה נתנה אותו בפיהם של כלם אמר הקב"ה מווטב שיפנו אלו באלו ואל יפנו בצדיק, הדא הוא דכתיב ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים:
שמעה תפלתי ה' וגו'. אמר רבי אלעזר אע"פ שננעלו שערי תפלה שערי דמעות לא ננעלו שנאמר אל דמעתי אל תחרש. ואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי. כי גר אנכי עמך ואומר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו. כי צל ימינו. הלואי כצל כותל או כצל אילן אלא כצל עוף שנאמר כצל (בעבר עלי ארץ) [ימינו על הארץ] ואין מקוה, אין מי שיקוה שלא ימות הכל אומרים בפיהם שמתים, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, יצחק אמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, יעקב אמר ושכבתי עם אבותי: