ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תרנ
ידכה ישוח, א"ר (כ) ודכה כתיב שאין רשע מזדווג אלא לאדם כיוצא בו. ונפל בעצומיו חלכאים א"ר חנינא בר פפא אין הרשע נופל אלא משתמלא סאתו שנאמר תחת רשיעם ספקם במלאת ספקו יצר לו, א"ר סימון אין הרשע מפיל בקולרין שלו אלא רשעים גבורים כמותו שנאמר ולגוברין גברי חיל די בחיליה, א"ר סימון כגון הקוסטינר שהיה מכה ומסיר צלע וחוליא בבת אחת, אמר בלבו שכח אל מה הדיין הזה משהן נותנין (כא) פסקיון לפניו עוד אינו רואה מה נעשה, כך אמר בלבו שכח אל, כמד"א עבים סתר לו ולא יראה כביכול הסתיר פניו, בל ראה לנצח קומה ה' אל נשא ידך א"ר יודן בש"ר יהודה אמרו ישראל לפני הקב"ה הגיענו צרות עד נפשנו כאדם שנשקע במים ואומר לחברו פשוט ידיך ודלני. משל לגבור עובר בנהר ובנו עמו וגבור תופס ביד בנו ומעבירו, באת השבולת לשטוף את הבן אעפ"כ הבן תפוס באביו, כיון שהיתה השבולת עוברת על ראש הבן התחיל הבן צועק מלמטה אבא אילולא שאתה מחזיקני כבר הייתי שטוף בשבולת, אלא מה הנייה שאני עומד ומתבלע במים אם מבקש אתה שאחיה הגבה ידיך, כך אמר דוד כשראה המלכיות שנמשלו למים שנאמר הוי המון עמים רבים כהמות ימים, לכן הנה ה' מעלה את מי הנהר וגו', התחיל צווח טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו' ושבלת שטפתני אלמלא שאתה מחזיק בנו ומפר עצתם כבר לא היה לנו עמידה שעה אחת ואם אתה מבקש שנחיה הגבה ידך. קומה ה' אל נשא ידך, אמר הקב"ה אני מגביהה כי אשא אל שמים ידי: