ילקוט שמעוני/שמות/רמז שסב
ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו וכו' (כתוב ברמז רי"ב). במקום אחד הוא אומר והלוחות מעשה אלקים המה ואומר כמעשה לבנת הספיר מקיש מעשה למעשה, מה מעשה האמור להלן של ספיר אף מעשה האמור כאן של ספיר. אמר רבי שילא בבבל כתיב כמראה אבן ספיר. במצרים כתיב כמעשה לבנת הספיר ללמדך שכשם שהאבן קשה מן הלבנה כך שעבוד של בבל קשה משעבודה של מצרים. עלה אלי ההרה אמר רבי לוי בר חמא ואי תימא ריש לקיש מאי דכתיב עלה אלי ההרה ואתנה לך את לוחות האבן. לוחות זו תורה והתורה זו משנה. מצוה אלו מצות חקים ומשפטים אלו הדינים. אשר כתבתי אלו נביאים. להורות זה תלמוד מלמד שכולם נתנו לו למשה בסיני:
ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. אמר רבי פנחס מכאן שהיו ראוים להשלחת יד. אמר רבי הושעיא וכי קלורין עלתה עמהן לסיני דאת אמרת ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו אלא מלמד שזנו עיניהם כלפי שכינה כאדם שהוא מביט בחברו מתוך מאכל ומשתה. רבי יונתן אומר אכילה ודאי דכתיב באור פני מלך חיים. אמר רבי תנחום מלמד שהגיסו את לבם ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי משה לא זן עיניו מן השכינה דכתיב ויסתר משה פניו וגו', ונהנה מן השכינה דכתיב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה ויחזו את האליהם ולא נהנו מן השכינה וימת נדב ואביהוא וגו':
ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה שקל כבודן ככבודו שהיו חכמים וצדיקים אבל באברהם שלא היו צדיקים אלא עבדיו אמר להם שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. דבר אחר לא לכם אתם יושבים אלא לנו ראו לאיזה מקום אנו הולכים למקום שרפים וחיות ומלאכים בקשו עלינו רחמים שנעלה לשלום ונשוב לשלום. והרי דברים קל וחומר ומה אם משה שנאמר לו עלה אלי והבטיחו כך היה מתפחד. וכן יעקב ויירא יעקב מאד ויצר לו, אנו על אחת כמה וכמה שנבקש רחמים מלפני המקום שירחם עלינו ויפדנו מכל צרה:
מי בעל דברים יגש (אליכם) [אליהם] אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מנין למוציא מחברו שעליו הראיה שנאמר מי בעל דברים יגש (אליכם) [אליהם] יגיש ראיה אליהם, הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לגבי אסיא. אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאצטריך, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מנין שנזקקין לתובע תחלה שנאמר מי בעל דברים יגש (אליכם) [אליהם] יגיש דבריו אליהם. אמרי נהרדעי משום רב נחמן פעמים שנזקקין לנתבע תחלה היכי דקא זילי נכסי:
ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו ביום עבורו ובלילה לא ראינו וקבלן רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הרכינס עדות שקר העידו, היאך מעידין את האשה שילדה ולמחר נמצא כרסה בין שניה. אמר ליה רבי יהושע רואה אני את דבריך. שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו רבי עקיבא לרבי יהושע שמצר. אמר ליה יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי שנאמר אלה מועדי ה' בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו. תנא אמר ליה הרי הוא אומר אתם שלש פעמים אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעים. ובלשון הזה אמר ליה עקיבא נחמתני נחמתני. בא לו אצל ר' דוסא בן הרכינס אמר ליה אם באים אנו לדון אחר בית דין של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל למה לא נתפרשו שמותן של זקנים. שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן. פלוני כאלדד ומידד. פלוני כנדב ואביהוא שנאמר ויאמר שמואל וגו' וישלח ה' את ירובעל וגו', ללמדך שאפילו קל שבקלין כיון שנתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים. וכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו. ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים וגו'. נטל מקלו ומעותיו הלך לו אצל רבן גמליאל ביבנה ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו. כיון שראה אותו רבן גמליאל עמד מכסאו ונשקו על ראשו. אמר ליה שלום עליך רבי ותלמידי. רבי שלמדתני תורה ברבים. ותלמידי שאני גוזר עליך ואתה מקיימו. ובלשון הזה אמר ליה אשרי הדור שהגדולים נשמעין לקטנים ומתוך כך קטנים נושאים קל וחומר בעצמן:
וישכן כבוד ה' על הר סיני. תניא משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה לישראל בטהרה שנאמר וישכן כבוד ה' על הר סיני, זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהוא תחלה לארבעים יום דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר וישכן כבוד ה' בראש חדש וכסהו הענן להר ויקרא אל משה ביום השביעי משה וכל ישראל עומדין. ולא בא הכתוב אלא לחלוק לו כבוד למשה. רבי נתן אומר לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו לשומו כמלאכי השרת. רבי מתיא בן חרש אומר לא בא הכתוב אלא לאיים עליו כדי שתהא תורה נתונה באימה ביראה ברתת ובזיע שנאמר עבדו את ה' ביראה [וגילו ברעדה] במקום גילה שם תהא רעדה. במאי קא מיפלגי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא בפלוגתא דהני תנאי. דתניא בששה בחדש נתנה תורה לישראל. רבי יוסי אומר בשבעה בו. מאן דאמר בששה בששה נתנה בשבעה עלה. מאן דאמר בשבעה בשבעה נתנה ובשבעה עלה. רבי יוסי הגלילי סבר לה כתנא קמא דאמר בששה בחדש נתנה תורה הלכך זה היה מעשה אחר עשרת הדברות. וישכן כבוד ה' על הר סיני לקבל תורה, דאי סלקא דעתך וישכן כבוד ה' בראש חדש ויכסהו הענן להר ויקרא אל משה לקבולי עשרת הדברות, הא קבילו מששה והא אסתלק עננא מששה. ורבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי דאמר בשבעה בחדש נתנה תורה. בשלמא לרבי עקיבא היינו דמשכחת לה דבשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות כ"ד דסיון ושיתסר דתמוז מלאו להון ארבעין יומין דהוה בהר ובי"ז בתמוז נחת ואתה ותברינהו ללוחות. אלא לרבי יוסי הגלילי דאמר ששה דפרישה (וה') [וארבעים] דהר עד כ"ג בתמוז לא איתבור לוחות. אמר לך רבי יוסי הגלילי ארבעים דהר בהדי ששה דפרישה. ויקרא אל משה ביום השביעי משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלוק לו כבוד למשה. מיתיבי וישמע את הקול מדבר אליו קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו לא קשיא הא בקריאה הא בדבור:
ומראה כבוד ה' כאש אוכלת רבי שמעון בן יוחאי אומר בוא וראה כמה כח עבירה קשה שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה מה נאמר בהן ומראה כבוד ה' כאש אוכלת לא יראין ולא מזדעזעין ומשפשטו ידיהן בעבירה מה נאמר בהן וירא אהרן וכל בני ישראל את למשה וייראו מגשת אליו:
עד שלא חטאו ישראל מה כתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת. אמר ר' אבא בר כהנא שבעה מחיצות של אש היו נוצצות זו בזו והיו ישראל רואין ולא מתיראין ולא מתפחדין וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין לראות הדא הוא דכתיב וירא אהרן וכל בני ישראל את (פני) משה וגו' וייראו מגשת אליו. רבי פנחס בשם רבי חנינא אף הסרסור הרגיש בעבירה שנאמר מלכי צבאות ידודון. רבי יודן בשם רבי איבו מלאכי צבאות אין כתיב כאן אלא מלכי צבאות מלכיהן דמלאכים אפילו מיכאל וגבריאל לא היו יכולין להסתכל בפניו שלו. כיון שחטאו ישראל אפילו פני הגוליירין לא היה יכול להסתכל שנאמר כי יגרתי מפני האף והחמה: