ילקוט שמעוני/שמות/רמז שנז
רב הונא כי הוה מטי להאי קרא בכי יראה יראה עבד שרבו מצפה לו לראותו יתרחק ממנו שנאמר כי תבואו לראות פני וגו'. רב הונא כי הוה מטי להאי קרא בכי וזבחת שלמים ואכלת שם עבד שרבו מצפה לאכול על שלחנו יתרחק ממנו שנאמר למה לי רוב זבחיכם. תנו רבנן זכור להוציא את הנשים. זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס, כל זכורך לרבות את הקטנים. זכור להוציא את הנשים. והא למה לי קרא מכדי מצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות, אצטריך סלקא דעתך אמינא נילף ראיה ראיה מהקהל מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קא משמע לן. זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואית ליה צד זכרות ליחייב קא משמע לן דבריה בפני עצמה הוא. אלא טומטום ספיקא הוא אצטריך קרא למעוטי ספיקא אמר אביי כשביציו מבחוץ. כל זכורך לרבות את הקטנים. והא אנן תנן חוץ מחרש שוטה וקטן לא קשיא כאן בקטן שלא הגיע לחינוך כאן בקטן שהגיע לחינוך. קטן שהגיע לחינוך דרבנן הוא. אין הכי נמי וקרא אסמכתא בעלמא הוא. וקרא למאי אתא לכדאחרים דתניא המקמץ והמצרף את הנחשת והבורסקי פטורין מן הראיה משום שנאמר כל זכורך מי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאינן יכולין לעלות עם כל זכורך. את פני האדון ה' מי שאין לו אלא אדון אחד יצא עבד שיש לו אדון אחר. והא למה לי קרא מכדי כל שהאשה חייבת בה העבד חייב בה דגמר לה מאשה. לא נצרכה אלא למי שחציו עבד וחציו בן חורין. דיקא נמי דקתני עבדים שאינן משוחררין [מאי שאינן משוחררים] אילימא שאינן משוחררין כלל ליתני עבדים סתמא אלא לאו שאינן משוחררין לגמרי ומאי נינהו מי שחציו עבד וחציו בן חורין. את פני האדון ה' אלקי ישראל למה נאמר והלא כבר נאמר אל פני האדון ה' ומה תלמוד לומר אלקי ישראל אלא על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמע ישראל ה' אלקינו [ה' אחד] והלא כבר נאמר ה' אלקינו ומה תלמוד לומר ה' אחד אלא עלינו ליחד שמו ביותר. כיוצא בו כה אמר ה' אלקי ישראל (למה נאמר) והלא כבר נאמר אלקי כל בשר ומה תלמוד לומר אלקי ישראל אלא על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמעה עמי ואדברה וגו' [אלקים אלקיך וגו'] אלקים אני לכל באי העולם אף על פי כן לא יחדתי שמי אלא על עמי ישראל:
לא תזבח על חמץ לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים דברי רבי ישמעאל. אין לי אלא זביחה. זריקה מנין תלמוד לומר דם זבחי. רבי יהודה אומר הזבח שכולו שלי ואיזה זה תמיד. ולא ילין חלב חגי עד בקר בא הכתוב ללמד על החלבים שיהו נפסלין בלינה על גבי הרצפה וזכיתי לדון על האברים הואיל וחלבים מתנה לאישים ואברים מתנה לאישים אם למדת על חלבים שהן נפסלין בלינה על גבי הרצפה אף אברים נפסלים ברצפה יכול אף אברים יהו נפסלין בלינה על גבי המערכה תלמוד לומר כל הלילה עד הבקר על גבי המערכה הא למדת על האברים שאינן נפסלין בלינה על גבי המערכה. וזכיתי לדון על החלבים הואיל וחלבים מתנה לאישים ואברים מתנה לאישים אם למדת על אברים שאינן נפסלין על גבי המערכה אף חלבים לא יהו נפסלין בלינה על גבי (הרצפה) [המערכה] הא מה תלמוד לומר לא ילין חלב חגי לענין שאמרנו:
רב הונא רמי כתיב ולא ילין חלב חגי עד בקר עד בקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין והכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות, הוא מותיב לה והוא מפרק לה בשנתותרו, רמי ליה רב ספרא לרבא כתיב ולא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין וכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב. אמר ליה כבר רמיא ליה ר' [אבא בר] חייא לר' אבהו ושני ליה הכא בארבעה עשר שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין ביום טוב וכו' שבקינן לקרא דהוא דחיק ומוקי אנפשיה: