ילקוט שמעוני/שמות/רמז שכ
אמה העבריה נקנית בשטר מנלן אמר קרא אם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת מה אחרת נקנית בשטר אף אמה העבריה נקנית בשטר. ורב חסדא אמר לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית היא כקנין עבדים ומאי ניהו שטר אבל בחזקה לא אמר קרא והתנחלתם אותם בחזקה ולא אחר בחזקה. ומה ראית מסתברא שטר הוה ליה לרבויי שכן מוציא באישות בבת ישראל. ורב הונא לא תצא כצאת העבדים שאינה יוצאה בראשי אברים כעבד ורב חסדא אם כן ניכתוב קרא לא תצא כעבדים מאי כצאת שמע מינה תרתי. תנו רבנן המוכר את בתו ופסק עמו על מנת שלא לייעד נתקיימו התנאים דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אם רצה לייעד מייעד מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. ור' מאיר אף על גב דאית ליה תנאו בטל גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה. שאני הכא דאמר קרא לאמה פעמים שאינו מוכרה אלא לאמה בלבד. ורבנן מיבעיא ליה לכדתניא לאמה מלמד שמוכרה לפסולין. רבי אליעזר אומר אם ללמד שמוכרה לפסולין הרי כבר נאמר אם רעה בעיני אדוניה שרעה בנשואיה אלא מה תלמוד לומר לאמה שמוכרה לקרובים. תני חדא מוכרה לאביו ואין מוכרה לבנו ותניא אידך אין מוכרה לא לאביו ולא לבנו. בשלמא אין מוכרה לא לאביו ולא לבנו כרבנן. אלא מוכרה לאביו ואין מוכרה לבנו כמאן לא כרבנן ולא כר' אליעזר. לעולם כרבנן מודו רבנן היכא דאיכא צד יעוד:
אמר רב הונא מנין שמעשה הבת לאביה שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה. למה לי תיפוק ליה מבנעוריה בית אביה. ההיא בהפרת נדרים הוא דכתיב. וכי תימא נילף מינה ממונא מאיסורא לא ילפינן. ונילף מקנס ממונא מקנסא לא ילפינן. ובושתה ופגמה לאביה דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין:
האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקבל את גיטה. בכסף מנלן אמר קרא ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו לאביה. ואימא לדידה מסתברא כי מיעט רחמנא להאי יציאה דכוותה קא ממעט. הא לא דמיא יציאת קדושין לאמה העבריה התם נפקא לה מרשות אדון לגמרי הכא אכתי מחסרה מסירה לחופה. מהפרת נדרים נפקא לה מרשותיה דתנן נערה המאורסה אביה ובעליה מפירין נדריה. בשטר ובביאה מנלן אמר קרא והיתה איתקש הויות להדדי. זכאי במציאתה משום איבה. ובמעשה ידיה מאי טעמא דכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף הבת מעשה ידיה לאביה. ואימא הני מילי קטנה דמצי מזבן לה אבל נערה דלא מצי מזבן לה מעשה ידיה דידה הוי. קטנה לא צריכה קרא השתא זבוני מזבן לה מעשה ידיה מיבעיא. אלא כי איצטריך קרא לנערה. ובהפרת נדריה דכתיב בנעוריה בית אביה. ומקבל את גטה דכתיב ויצאה והיתה מקיש יציאה להויה:
אם רעה בעיני אדוניה אין רעה אלא שלא גמלה חסד לפניו. אשר לא יעדה אדון והפדה אב. לא ייעד לשנים כאחד. לא ימכור על מנת [שלא] לייעד דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מוכר ואם רצה לייעד מייעד. לעם נכרי הרי זה אזהרה לבית דין שלא ימכרנה לגוי. בבגדו בה מאחר שבגד בה ונהג בה בזיון ולא נהג בה כמשפט הבנות אף הוא אינו רשאי לקיימה דברי ר' יונתן בן אבטולמוס ואין בגידה אלא שקור שנאמר בגדה יהודה ואומר כי בגוד בגדו בי. רבי ישמעאל אומר באדון הכתוב מדבר שלקחה על מנת לייעד ולא ייעד אף הוא אינו רשאי לקיימה. רבי עקיבא אומר בבגדו בה מאחר שפירש בגדו עליה:
והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה. אשר לא יעדה והפדה אינו רשאי למוכרה לקרובים. ר' אליעזר אומר מוכרה לקרובים ושוין שמוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. אמר ר' ינאי אין יעוד אלא בגדול לפי שאין יעוד אלא מדעת בנו דומיא דידיה מה הוא גדול אף בנו נמי גדול. ואי תימא מאי מדעת אדעתא דידה דתני אבימי אשר לא יעדה מלמד שצריך ליעדה. תנו רבנן כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מיועדת לי הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי אפילו בסוף שש ואפילו סמוך לשקיעת החמה ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות. רבי יוסי בר ר' יהודה אומר אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת דכתיב והפדה שיהא שהות ביום כדי פדיה. ור' יוסי בר ר' יהודה סבר מעות הראשונות של מקנתה לאו לקדושין נתנו וכי מייעד לה בעבדות שיש לו עליה מייעד לה. ואין קדושיה אלו על ידי האב. וגזרת הכתוב הוא שיהו קדושין. תניא מוכר אדם את בתו לאישות ושונה, לשפחות ושונה, לאישות אחר שפחות אבל לא לשפחות אחר אישות. ורבי שמעון אומר כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות ובפלוגתא דהני תנאי דתניא בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה שוב אין רשאי למכרה דברי ר' אליעזר. רבי עקיבא אומר כיון שבגד בה שוב אין רשאי למכרה, ר' אליעזר סבר יש אם למקרא ורבי עקיבא סבר יש אם למסורת, ור' שמעון סבר יש אם למקרא ולמסורת:
ואם לבנו ייעדנה לבנו ייעד ולא לאחיו. שהיה בדין ומה אם הבן שאין קם תחתיו ליבום הוא ייעד אחיו שהוא בא תחתיו ליבום דין הוא שמייעד. לא אם אמרת הבן שהוא נכנס תחתיו לאחוזה תאמר באחיו שאינו נכנס תחתיו לאחוזה לפיכך לא ייעד תלמוד לומר לבנו ייעדנה לבנו יעוד ואין יעוד לאחיו:
כמשפט הבנות יעשה לה וכי מה למדנו על משפט הבנות מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה זו שארה כסותה ועונתה לא יגרע אף בת ישראל שארה כסותה ועונתה לא יגרע דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר בעבריה הכתוב מדבר. אתה אומר כן או אינו אלא בבת ישראל כשהוא אומר אם אחרת יקח לו הרי בת ישראל (הכתוב) אמור מה תלמוד לומר כמשפט הבנות בעבריה הכתוב מדבר: