ילקוט שמעוני/שמות/רמז רפב
ויקדש את העם זמנם וכבסו בגדיהם והטהרו והחליפו שמלותיהם. ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים אבל לא שמענו שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה אלא היו נכונים והיו נכונים גזרה שוה מה היו נכונים האמור כאן לפרוש מן האשה אף נכונים האמור להלן לפרוש מן האשה. דבר אחר ממקומו הוא מוכרע לך אל העם וקדשתם היום ומחר אם לענין טבילה יטבול בחמישי ויהיה טהור בהערב שמש ומה תלמוד לומר לך אל העם וקדשתם היום ומחר אלא שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה שנאמר אל תגשו אל אשה. מכאן אמרו הפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה ראיה לדבר מסיני דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע עונות פעמים חמש פעמים שש. רבי עקיבא אומר לעולם חמשה. ויהי ביום השלישי וגו' מלמד שהסכים הקב"ה על ידו לקיים על ידיו מה שנאמר עד שהמלך במסבו וגו'. ויהי קולות קול קולות מיני קולות משונין זה מזה. וברקים ברק ברקים [מיני ברקים] משונים זה מזה. וענן כבד על ההר זה ערפל שנאמר ומשה נגש אל הערפל. וקול שופר חזק מאד מנהג הדיוט כל שהוא הולך קולו עמם אבל כאן כל שהוא הולך קולו מגביה. ולמה כך מתחלה לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. ויחרד כל העם מלמד שנזדעזעו. אמר רבי חלבו כל הנהנה מסעודת חתן (וכלה) ואינו משמחו כאלו עובר בחמשה קולות שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות וגו', ואם משמחו מה שכרו אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר וגו' וכתיב ויהי קול השופר: