ילקוט שמעוני/שמות/רמז רנא
נטית ימינך מגיד שכל הנפשות בכף הקב"ה שנאמר אשר בידו נפש כל חי בידך אפקיד רוחי. תבלעמו ארץ באיזה זכות נתן להם המקום קבורה בזכות שאמרו ה' הצדיק. אמר להם המקום אתם צדקתם עליכם את הדין אף אני לא אקפח שכרכם ואתן לכם מקום קבורה שנאמר נטית ימינך. דבר אחר נטית ימינך מגיד שהים זרקן ליבשה ויבשה זרקתן לים אמרה היבשה ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דמו של הבל יחידי נאמר לי (ועתה) ארורה האדמה ועכשיו היאך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין. עד שנשבע לה הקב"ה שאינה מעמידה בדין שנאמר נטית ימינך ואין ימין אלא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו:
נטית ימינך מגיד הכתוב שכשהמקום מטה את ידו רשעים כלים מן העולם שנאמר ויט ידו על צפון ויאבד את אשור. ואומר הנני נוטה (את) ידי על פלשתים ואומר ונטיתי ידי על יהודה ואומר ונטיתי ידי על אדום. משל למה הדבר דומה לביצים שהן נתונים בידי אדם שאם מטה את ידו מעט כולן נופלות ומשתברות שנאמר וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ויחדו כלם יכליון:
נחית בחסדך חסד עשית עמנו שלא היו בידינו מעשים שנאמר חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וגו'. חסדי ה' עולם אשירה והעולם לא נבנה מתחלתו אלא בחסד שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה. עם זו גאלת לפי שכל העולם כולו שלך ואין לך עם אלא ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי (כתוב בפסוק אז ישיר משה ובני ישראל):
נהלת בעזך בזכות התורה שהן עתידין לקבל ואין עוז אלא תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן. ואומר ועוז מלך משפט אהב. דבר אחר נהלת בעזך בזכות מלכות בית דוד שהן עתידין לקבל ואין עוזך אלא מלכות שנאמר ה' בעזך ישמח מלך ואומר ה' עוז למו ומעוז ישועות משיחו הוא ואומר ויתן עוז למלכו. אל נוה קדשך בזכות בית המקדש שהן עתידין לבנות ואין נוה אלא בית המקדש שנאמר ואת נוהו השמו ואומר חזה ציון קרית מועדנו וגו':
תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ר' הונא בשם ר' אחא עוברי הים פירשו אותו נחית בחסדך זו גמילות חסדים. נהלת בעזך זו תורה. עדיין היה העולם מתמוטט ואימתי נתבסס כשבאו אל נוה קדשך. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי ואשים דברי בפיך אלו תורה. ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים. ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לחסות בצלו של הקב"ה הדא הוא דכתיב מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות שנאמר ולאמר לציון עמי אתה. אמר ר' הונא בר פפא חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום שנקראו ישראל ציון והיכן מצינו כאן ולאמר לציון עמי אתה:
שמעו עמים ירגזון כיון ששמעו אומות העולם שאבד פרעה וחילו בים ובטלה מלכות של מצרים ושפטים נעשו בעבודה זרה שלהן התחילו מתרגזין לכך נאמר שמעו עמים ירגזון. דבר אחר כיון ששמעו אומות העולם שהקב"ה הרים קרנם של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין. אמר להם המקום שוטים שבעולם כמה מלכים מלכו מכם ולא כעסו בני ישראל שנאמר ואלה המלכים. כמה שלטונים שלטו מכם ולא כעסו בני ישראל אלוף לוטן ועכשיו אתם כועסים אף אני נותן לכם כעס שאין בו רצון שנאמר ה' מלך ירגזו עמים. חיל אחז יושבי פלשת כיון ששמעו שישראל נכנסין לארץ אמרו עכשיו הן באין לעורר עברתם של בני אפרים שנאמר ובני אפרים שותלח וברד בנו עד מאתים אלף בני אפרים רומי קשת מפני מה על לא שמרו ברית אלקים ובתורתו מאנו ללכת. על שעברו על הקץ על שעברו על השבועה. דבר אחר אמרו אין להם דרך בכל מקום אלא עלינו שעכשיו הן באין ובוזזין את כל נכסינו ומחריבים את ארצנו:
אז נבהלו אלופי אדום אם תאמר שהן באין לירש את ארצם הלא כבר נאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' ונשמרתם מאד אל תתגרו בם הא מה תלמוד לומר אז נבהלו אלופי אדום מפני אנינות. דבר אחר אמרו עכשיו הן באין לעורר מריבה שבין אבינו לאביהם שנאמר וישטום עשו וגו'. אילי מואב יאחזמו רעד אם תאמר שהן באין לירש את ארצם והלא כבר נאמר ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואומר וקרבת מול בני עמון הא מה תלמוד לומר אילי מואב יאחזמו רעד מפני אנינות. דבר אחר אמרו עכשיו הן באין לעורר מריבה שבין אבינו לאברהם שנאמר ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו':
נמוגו כל יושבי כנען כיון ששמעו יושבי כנען שאמר המקום למשה רק מערי העמים האלה וגו' כי החרם תחרימם וגו' אמרו אלו ואלו לא היו מתיראים אלא מפני ממונם ומפני נכסיהם אבל עלינו אין באין אלא לכלותנו ולירש את ארצנו התחילו נמסין שנאמר נמוגו אין נמיגה אלא מסיה שנאמר נמוגים ארץ וכל יושביה ואומר למען למוג לב (נמוגו כל יושבי כנען):
תפול עליהם אימתה ופחד אימתה על הרחוקים ופחד על הקרובים כענין שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו'. וכן רחב אמרה לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' ונשמע וימס לבבנו:
בגדול זרועך ידמו כאבן כיון שיצאו ישראל מן הים כנס עמלק את כל אומות העולם ובא ועשה מלחמה עם ישראל והתפלל משה בעד העם באותה שעה דממו כלם כאבן לכך נאמר בגדול זרועך ידמו כאבן. דבר אחר כיון שנכנסו מרגלים לארץ כל מי שהיה אומר אלו מרגלי ישראל היה דומם כאבן. דבר אחר כיון שעברו ישראל הירדן נכנסו כל מלכי כנען ועשו מלחמה עם ישראל שנאמר ויהי כשמוע יבין מלך חצור וישלח אל יובב וגו' ואלה המלכים אשר מצפון ויצאו הם וכל מחניהם עמם וגו' ויתקבצו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד. באותה שעה התפלל יהושע ודממו כלם כאבן: