ילקוט שמעוני/שמות/רמז קפו
הירא את דבר ה' מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו, כתיב ויקח שש מאות רכב מהיכן היו ואם תאמר משל מצרים והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים ואם תאמר משל פרעה היו והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך ואם תאמר משל ישראל היו והלא כבר נאמר וגם מקננו ילך עמנו משל מי היו הירא את דבר ה' נמצינו למדין שמהן היה תקלה לישראל, וה' נתן קולות בזכות התורה שניתנה בקולות שנאמר וכל העם רואים את הקולות, וה' וכל סנקליטין שלו גזרו שירד הברד, וימטר ה' בתחילה מטר וכשירד נעשה ברד שנאמר וימטר ה' ברד למה שאין הרעה דרה אצל הקב"ה, המטר היה יורד והיה הרוח נכנס בו ועושה אותו ברד שנאמר רוח סערה עושה דברו, (כתוב ברמז ת"פ) ויהי ברד ואש מתלקחת ר' יוסי בר חנינא אמר צלוחית של ברד מלאה אש, רבי נחמיה אמר אש וברד פתוכין זה בזה, אמר ר' חנן טעמא דרבי יהודה כהדא פרטתא דרמונא (פירוש כקליפת הרימון) דחרצנתיה מתחמי מלגיו, טעמא דרבי נחמיה כהדא אשתא דקנדילא שזגיו נראים מחוץ דמיא ומשחא מערבין כחדא והיא דלקא גביהון ויהי ברד ואש מתלקחת אמר רבי יהודה ברבי סימון מתקהא לעשות שליחותיה, אמר ר' אחא משל למלך שהיו לו שני לגיונות קשים והיו נלחמין זה בזה וכיון שהגיעה מלחמתו של מלך עשו שלום ביניהם והלכו ועשו מלחמתו של מלך, כך אש וברד רכובים (צריך לומר דבובים) זה בזה וכיון שהגיעה מלחמתו של הקב"ה במצרים עשו שלום ביניהם והלכו ועשו מלחמתו ולעשות נס בתוך נס הדא הוא דכתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, אמר ר' יעקב דכפר חנין המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה, תנא ר' שמעון בן יוחאי הרקיע של מים והכוכבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה, אמר ר' אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך אלא אפילו מלאך עצמו חציו אש וחציו מים והוא עושה שלום בו דכתיב ופניו כמראה ברק וגויתו כתרשיש, אמר ר' יוחנן מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא מזל חמי מה דקדמוי אמר רבי כולהון סלקין כהדין דסלקין בסולמא הפוך לקיים מה שנאמר עושה שלום במרומיו:
והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה מהו כי אפילות פלאים עשה הקב"ה בהם, ר' יהודה אומר לקושות היו אמר ליה ר' פנחס והלא כתיב ואת כל עשב השדה ואת אמרת בשביל שהיו קטנות לא נוכו אלא פלאים עשה הקב"ה בהם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים הצדיק עליו את הדין ומה שכר נטל על כך שנתן להם מקום קבורה שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ, הרשעים אינן מרננין עד שהוא מביא עליהם מכות [אבל הצדיקים אינן כן] לכך נאמר רננו צדיקים בה' שנאמר וירא כל העם וירונו רננו צדיקים ה' אין כתיב כאן אלא בה' בזמן שהן רואין אותו, וכן הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה התחילו מרננין אז ישיר משה, כצאתי את העיר והלא דברים קל וחומר ומה תפילה קלה לא היה במצרים דיבור חמור לא כל שכן ומה שכתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים חוץ לכרך:
שנו רבותינו הרואה אבני אלגביש צריך שיתן הודאה ושבח למקום, מאי אלגביש תנא שעמדו על גב איש וירדו [על גב איש], עמדו על גב איש זה משה שנאמר והאיש משה ענו מאד וכתיב ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, וירדו על גב איש זה יהושע שנאמר ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים, ויחדלו הקולות והברד והיכן שרוי אמרו רבותינו נתלה באויר עד שיבוא גוג ומגוג שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש, וירא פרעה כי היתה הרוחה כך הרשעים כשרואין שהצרה באה עליהן הן מכניעין עצמן, כשהצרה הולכת ורואין את הרוחה חוזרין למעשיהם הרעים, אומות העולם מוסיפין וחוטאין אבל ישראל תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך והקב"ה מכניסן לירושלים שנאמר יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים:
פרשת בא:
זה שאמר הכתוב אמרו לאלהים מה נורא מעשיך רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אמרו לפועלא טבא יישר, מה נורא מעשיך מה דחילין אינון מנגניא דידך הנהרגין הורגין את הורגיהן והנצלבין צולבין את צולביהן והנשקעים בים שוקעין את שוקעיהן, ברוב עוזך יכחשו לך ישקרו ויעשו אויביך כחשים, נבוכדנצר אמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו, פרעה אמר לא ידעתי את ה' נעשה כחשן אמר ה' הצדיק הוא אמר גם את בני ישראל לא אשלח אמר לו הקב"ה בא אל פרעה ועל ידך ישלח שנאמר שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו ויוציא עמו בששון:
וכסה את עין הארץ אמר ריש לקיש כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ, אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש שנאמר וראש עפרות תבל, אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים שנאמר ויכס את עין כל הארץ, אדם יש לו אזנים ובארץ כתיב שמעו שמים והאזיני ארץ, אדם יש לו פה והארץ ותפתח הארץ את פיה, אדם יש לו ידים והארץ והארץ הנה רחבת ידים, אדם יש לו זרוע וכתיב ומתחת זרועות עולם, אדם יש לו טבור וכתיב יושבי על טבור הארץ, אדם יש לו ירכים והארץ וקבצתים מירכתי ארץ, אדם יש לו רגלים וכתיב והארץ לעולם עומדת, האדם אוכל וכתיב ארץ אוכלת יושביה, האדם שותה והארץ למטר השמים תשתה מים, אדם מתגעש והארץ ותגעש הארץ, אדם משתכר וכתיב נוע תנוע ארץ כשכור, אדם מקיא וכתיב ותקיא הארץ את יושביה, וכשם שהאשה יולדת כך הארץ שנאמר היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת אלו ישראל שבפעם אחת הקב"ה מביאן ומכניסן לירושלים שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה א"ל הקב"ה חייך לשעה קלה אני מקבץ גלותך שכך אמר ישעיה שאי סביב עיניך וראי וגו', ויבוא ארבה וחסיל וסלעם ואכל יתר הברד אז שמחו מצרים ויצודו מהם לרוב מאד וימלחום ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה גם מהמלוחים לא נשאר ארבה אחד:
ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים זה שאמר הכתוב שלח חושך ויחשיך חשך ששלח הקב"ה על המצריים היה קשה הרבה, רבי אחא אמר שלא קבלו מרותו של הקב"ה עליהם, רבי אחא אמר מהו לא מרו את דברו על שהמירו דברו של הקב"ה, שלח חשך ויחשיך אמר הקב"ה למלאכי השרת ראויין הן המצריים ללקות בחושך מיד הסכימו כולם כאחד ולא המירו, מהו שלח חשך ויחשיך, למה הדבר דומה למלך שסרח עבדו עליו ואמר לאחד לך והכה אותו חמשים והלך והכה אותו מאה כך שלח הקב"ה חושך על מצרים ונתוסף החושך הוי שלח חשך ויחשיך, מהיכן היה אותו חושך רבי יהודה ורבי נחמיא [ר' יהודה אומר מחושך של מעלה ור' נחמיה] אומר מחושך של גיהנם ר' יהודה בר רב אומר במה הרשעים מתכסין בשאול בחושך, חזקיה אומר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס מנה ובא כשהם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס כך הרשעים מה כתיב בהן והיה במחשך מעשיהם לפיכך הקב"ה מכסה עליהם את התהום שהוא חושך שנאמר וחשך על פני תהום, וכמה עביו של אותו החושך [רבותינו אמרו עבה כדינר] קורדינא [שנאמר] וימש חושך [שהיה בו ממש], שבעה ימים של חושך היה על מצרים שלשה ימים הראשונים מי שהיה יושב ומבקש לעמוד עומד ומי שהיה עומד אם היה מבקש לישב יושב ועוד שלשה ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד ומי שעומד לא היה יכול לישב, ואיזה יום שביעי זה יום שביעי של ים שנאמר ויהי הענן והחשך היה הענן [מחשיך] למצרים ומאיר לישראל דכתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם והיו ישראל נכנסין לבתיהן של מצריים ורואין כל מה שיש להן ובשעה שאמר להן הקב"ה ושאלה אשה משכנתה היו ישראל נכנסין אצלם ואומרים להם השאילני אותו הכלי שיש לך והוא אומר אין לי ואומר לו אני יודע שיש לך והרי הוא בתוך התיבה שלך הרי הוא במקום פלוני ראיתי אותו בידך והיה משאילו אותו הכלי ומהיכן היו ישראל יודעין אלא באותן ימי החושך וממכת חושך וממכת דם העשירו ישראל, ויהי חשך אפלה למצרים ולישראל היה אור במושבותם וכשרדפו מצריים מה כתיב ויהי הענן והחשך אם ענן למה חושך אם חושך למה ענן דו פרצופין היו אור לישראל וחושך למצרים, וכן כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, גם אתה תתן בידנו (כתוב ברמז צ"ב):
ידבר נא באזני העם אין נא אלא לשון בקשה אמר לו הקב"ה למשה בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהן ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהן אמרו לו ולואי שנצא בעצמותינו, משל למה הדבר דומה לאדם שהיה חבוש בבית האסורין אמרו לו למחר מתיר אותך רבך ונותן לך ממון הרבה אמר להם בבקשה מכם הוציאוני עכשיו ואין אני מבקש ממון:
ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים מאי כחצות אילימא דאמר ליה נמי הקב"ה כחצות ומי איכא ספיקא ברקיע אלא דאמר ליה למחר בחצות כי השתא ואתא איהו ואמר כחצות, ודוד מנא הוה ידע, דוד סימנא הוה ליה כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו', ר' זירא אמר לעולם משה מידע הוה ידע דוד נמי מידע הוה ידע אלא דוד כנור למה ליה, לאיתעוריה משנתיה, ומשה הא דאמר כחצות סבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא דאמר מר למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז, רב אשי אמר משה רבינו בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר פלגא דליליא הוה קאי והכי קאמר להו משה למחר כי השתא אני יוצא בתוך מצרים, זה שאמר הכתוב מקים דבר עבדו זה משה דכתיב ביה לא כן עבדי משה, ועצת מלאכיו ישלים [זה משה] דכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא אמר הקב"ה כבר כתבתי ואמרתי עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ויהא משה נראה כמכזב אלא הוא אמר כחצי הלילה אף אני כחצי הלילה, דוד אמר חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך על משפטים שהבאת על מצרים ועל צדקה שעשית עם אבותינו במצרים שלא היו בידן מצוות שיגאלו בהן ונתת להן שתי מצוות דם פסח ודם מילה, תני ר' שמעון בן יוחאי משה שאינו יודע לא עתותיו ולא רגעיו של לילה לפיכך הוא נכנס ואמר כחצות אבל הקב"ה שהוא יודע עתותיו ורגעיו של לילה לפיכך נכנס כחוט השערה, ומת כל בכור בכור לאיש בכור לאשה בכור לזכר בכור לנקבה, הא כיצד איש אחד בא על עשר נשים והן יולדות עשרה בנים נמצאו כולן בכורי נשים, עשרה אנשים באים על אשה אחת והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כולן בכורי אנשים, הגע עצמך שאין שם בכור לא לאיש ולא לאשה ומה אני מקיים כי אין בית אשר אין שם מת אמר ר' אבא בר אחא אפוטרופוס של בית היה מת כמה דאת אמר [שמרי] הראש כי לא (היה) בכור וישימהו אביהו לראש, תני בשם ר' נתן ביום שמת בכורו של אחד מהן היה צר איקונין שלו בתוך ביתו ואותו היום היתה נדקת ונשחקת ונזרת והיה קשה עליהן כאילו באותו היום קברום, אמר ר' יודן לפי שהיו המצריים קוברין תוך בתיהן והיו הכלבים נכנסין דרך הכוכין ומשמטין הבכורות ומתעדנין בהן והיה קשה עליהן כאילו באותו היום קברום, מבכור פרעה מגיד שפרעה היה בכור ונכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן ואמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון, אלא איתון ונפיק אלין עבראי מביננא, ואי לא אלין עמא מייתין, אמרין עשרה בנין לחד מנן ימות חד מנהון ולא יפקון אלין עבראי, אמרין אלא סמא דמילתא ניזיל לן לגבי פרעה דהוא בכור דילמא דהוא חייס על נפשיה ומפיק אלין עבראי מביננן, אזלון לגבי פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר על הלין עמא אתא עליהון וכדא קום ואפיק אלין עבראי מביננן ואם לאו אלין עמא מייתין אמר צאו וקפחו שוקיהן של אלו אנא אמר אי נפשאי אי נפשיהון דאלין עבראי ואתון אמרין יזלון עבראי מיד יצאו הבכורות והרגו באבותיהם ששים רבוא, ר' אבין בשם ר' יהודה בן פזי בתיה בת פרעה בכורה היתה בזכות מה נצולה בתפילתו של משה שנאמר לא יכבה בלילה נרה ליל כתיב כמה דאת אמר ליל שמורים, עד בכור השפחה ר' הונא בשם ר' אחא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אפילו שפחות הנמכרות לרחיים היו אומרות רצוננו בשעבודנו וישראל בשעבודן, אמר ר' יהודה בן פזי מסורת אגדה היא בשעה שירדה שרה למצרים כדנוה לרחיים (אסרוה לרחיים), וכל בכור בהמה ר' הונא אמר אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אלא לפי שהיו המצריים משתחוים לטלאים שלא יהו המצריים אומרים קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפורענות, קשה יראתנו שעמדה על עצמה, קשה יראתנו שלא שלט בה פורענות, ר' זכריה חתניה דר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה, ממי אתה למד מאיוב הבקר היו חורשות, כשדים שמו שלשה ראשים, אש אלהים נפלה מן השמים, ואחר כך ויקח לו חרש להתגרד בו, אף במחלון וכליון בתחילה מתו סוסיהן וגמליהן ואחר כך מת הוא וימת אלימלך ואחר כך מתו שנאמר וימותו גם שניהם ואחר כך מתה היא, ואף נגעים הבאין על האדם בתחילה הוא מתחיל בביתו אם חזר בו טעון חליצה וחלצו את האבנים ואם לא חזר בו טעון נתיצה ונתץ את הבית, ואחר כך הוא מתחיל בבגדיו ואם חזר בו טעונין קריעה וקרע אותו מן הבגד, ואם לא חזר בו טעון שריפה ושרף את הבגד, ואחר כך הוא מתחיל בגופו אם חזר חוזר ואם לאו בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, אף במצרים כן בתחילה פגעה מדת הדין בממונם ויך גפנם ותאנתם ויסגר לברד בעירם ואחר כך ויך כל בכור במצרים: