ילקוט שמעוני/שמות/רמז קעח
וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל זה שאמר הכתוב האנכי הריתי את כל העם הזה וגו' כי תאמר אלי שאהו בחיקך היכן דיבר בשעה שאמר לו לך נחה את העם עדיין תלי תניא בדלא תניא תלמוד לומר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל אמר להם היו יודעין בני סרבנין הם טרחנין הן על מנת כן תהיו מקבלין עליכם שהן מקללין אתכם וסוקלין אתכם באבנים, דבר אחר ויצום צום לפרוש מעבודה זרה, רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וכי יש לך אדם שמתבשר בשורה ואינו שמח נולד לך בן זכר רבך מוציאך לחירות ואינו שמח, אם כן מה תלמוד לומר ולא שמעו אל משה אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, וכן הוא אומר ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו וימרו בי ולא אבו שמוע ואעש למען שמי לבלתי החל, וכן הוא אומר משכו וקחו לכם משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצוות, ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים צום לחלוק כבוד למלכות,וכן וירדו כל עבדיך אלה אלי שאין תלמוד לומר אלה אלא שסופו לירד הוא בתחילה אלא שמשה חלק כבוד למלכות, וכן מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות שנאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה וכן מצינו ביעקב שחלק כבוד למלכות ויתחזק ישראל וישב על המטה, וכן מצינו באליהו שחלק כבוד למלכות שנאמר ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לקראת אחאב. וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שחלקו כבוד למלכות שנאמר באדין קרב נבוכדנצר לתרע וגו', וכן מצינו בדניאל שחלק כבוד למלכות שנאמר וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעק מהו אומר אדין דניאל עם מלכא מליל מלכא לעלמין חיי, ר' עקיבא אומר כל פרשה שסמוכה לחברתה למדה הימנה שנאמר וישב ישראל בשטים, רבי אומר פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, כיוצא בו אתה אומר הן בני ישראל לא שמעו אלי אמר לו המקום ושמעו לקולך, כיוצא בו אתה אומר ובת איש כהן כי תחל לזנות והכהן הגדול מאחיו, וכי מה ענין זה אצל זה וכי אף הוא נשרף משל למה הדבר דומה לקטרין שהשלים שניו ולא שמש פלומי פילון שלו אלא ברח והלך לו שלח המלך והביאו וחייבו לקטוע את ראשו עד שלא יצא ליהרג אמר המלך מלאו לו דינרי זהב והוציאו לפניו ואמרו אילו היית עושה כדרך שעשו אבותיך היית נוטל מדה של דינרי זהב עכשיו אבדת נפשך ואבדת ממונך, כן בת כהן שזנתה יוצא כהן גדול לפניה ואומר לה אילו עשית כדרך שעשתה אמך זכית שהיה יוצא ממך כהן גדול כיוצא בי ועכשיו אבדת את עצמך ואבדת את כבודך, כיוצא בדבר אתה אומר כי אתם לא עמי ואומר והיה מספר בני ישראל כחול הים וכי מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר סופר שלו לבוא ולכתוב לה גטה ועד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר שיצא סופר זה מכאן ריקם אלא אמר ליה בוא שאני כופל לה כתובתה, כיוצא בדבר אתה אומר תאשם שומרון כי מרתה באלהיה ואומר שובה ישראל עד ה' וגו' וכי מה ענין זה אצל זה משל למה הדבר דומה למדינה שמרדה במלך שלח פולמרכוס אחד להחריבה היה אותו פולמרכוס בקי ומיושב אמר להם טלו לכם ימים לשוב אל המלך ואם לאו הריני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלוני ולחברותיה ולאיפרכיא פלוני ולחברותיה לכך נאמר תאשם שומרון שובה ישראל: