ילקוט שמעוני/שמות/רמז קסג
ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. רבי אלעזר אומר בפה רך. ר' שמואל אומר בפריכה. וימררו את חייהם בעבודה קשה אמר רבא בתחילה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה. את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך למאן דאמר בפריכה שהיו מחלפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים. ולמאן דאמר התם בפה רך הכא ודאי פריכה. בשעה שאמר הבה נתחכמה לו קבץ פרעה את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה היינו דכתיב בפרך בפה רך. נטל סל ומגרפה וכל מי שהיה רואה פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים היה עושה. מיד הלכו ישראל בזריזות ועשו אומנות עמו כל היום לפי כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים כיון שהחשיך העמיד עליהן נוגשים ואמרו להם חשבו את הלבנים. מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים לי בכל יום. מינה נוגשים של מצרים על שוטרים של ישראל. היו באין הנוגשים ומונים את הלבנים ונמצאו חסרות היו השוטרים מוכים על יתר העם ולא היו מוסרין אותם ביד הנוגשים והיו אומרים מוטב לנו ללקות ואל יכשלו יתר העם. לפיכך כשאמר המקום אספה לי שבעים איש אמר משה רבונו של עולם איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי. אמר ליה אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו אותם שמסרו עצמם ללקות עליהם במצרים הם יבואו ויטלו בגדולה הזו. מכאן אתה למד כל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה. ובכל עבודה בשדה [וכי בשדה היו עובדין ולא בעיר אלא שגזרו עליהן אנשים ילינו בשדה והנשים בעיר כדי למעטן בפריה ורביה. ונשיהם היו מחממין להן חמין ומביאות לבעליהם כל מאכל ומשתה ומנחמות אותן ואומרות לעולם לא משתעבדין בנו. סוף הקב"ה גואל אותנו מתוך כך באין עליהן ופרים ורבים. ומה שכרן זכו לבזת מצרים ובזת הים שנאמר אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף וכתיב גן נעול אלו נשים שהיו גדורות כגנה שאין בה פרצה. גל נעול אלו הזכרים שהיו מוטלין כגלים על השדה: