לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני/שמואל ב/רמז קנג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ויהי רעב בימי דוד, עשרה רעבון באו לעולם. אחד בימי אדם הראושן שנאמר ארורה האדמה בעבורך. ואחד בימי למך מן האדמה אשר אררה ה'. ואחד בימי אברהם שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. ואחד בימי ייצחק שנאמר ויהי רעב בארץ מלבד הררעב הראשון. ואחד בימי יעקב שנאמר כי שנתים הרעב, ואא' בימי שפוט השופטים. וא' בימי דוד ויהי רעב בימי דוד. ואחד בימי אליהו שנאמר אם יהיה טל ומטר. ואחד בימי אלישע ויהי רעב גדול בשומרון. ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם. ואחד לעתיד לבאשנאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים. ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר ר' יצחק עקר אוותנטיא שלו לא היה אלא בימי דוד ולא היה ראוי לבא אלא בימי שאול אלא שהיה שאול גרופית של שקמה גלגל הקב"ה והביאו בימי דוד. שילא חטא ויוחנא משתלמא. משל לזווג שהיה ידו מלאה כוגות ודייטרוטין בשעה שהיה מבקש לתלות קופתו היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה ואחר כך תולה את קופתו. לפיכך לא באו כלם בימי בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שהם יכולין לעמוד בהן, ר' ברכיה צווח עליהון נותן ליעף כח. רעב שהיה בימי אליהו רעב של בצורת היתה שנה עבדא שנה לא עבדא, רעב שבא בימי אלישע רעב של מהומה היתה עד היות ראש חמור בשלשים כסף, רעב שהיה בימי שפוט השופטים רב הונא בשם ר' דוסא אמר מ"ב סאה היה ונעשו מ"א. והתנן לא יצא אדם חוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים של חטים הולכות בסלע, א"ר שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא חוצה לארץ:

ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי ע"א יש בכם שנאמר ועבדתם אלהים אחרים וגו' בדקו ולא מצאו. שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם שנאמר וימנעו רביבים ומלקוש לא היה וגו' בדקו ולא מצאו. שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים יש בכם שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו, מיד אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד ויבקש דוד את פני ה'. מאי היא, אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים. מאי משמע א"ר אלעזר אתיא פני פני כתיב התם ולפני אלעזר הכהן יעמוד וכתיב הכא ויבקש דוד את פני ה':

ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. היכן מצינו בשאול שהמית את הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן, קא תבע לשאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית את הגבעונים, אין דאמר ריש לקיש באשר משפטו פעלו: