ילקוט שמעוני/שופטים/רמז עג
ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה ומה לך פה. אמרו לו לאו ממשה קאתית דכתיב ביה אל תקרב הלום. לאו ממשה קאתית דכתיב ביה מזה בידך. לאו ממשה קאתית דכתיב ביה ואתה פה עמוד עמדי תעשה כהן לע"ז אמר להם כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות. הוא סבר ע"ז ממש ולא היא אלא עבודה שהיא זרה לו. כדאמר ליה רב לרב כהנא פשוט נבלתא בשוקא ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא. כיון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר מנהו על האוצרות. וכי שבואל שמו והלא יונתן שמו, א"ר יונתן מלמד ששב לאל בכל לבו:
יונתן בן גרשום בן מנשה. א"ר שמואל בר נחמני נו"ן תלויה אם זכה בן משה ואם לאו בן מנשה. בעו קומי ר"ש בר נחמני כהן לע"ז והאריך ימים כל כך. א"ל ע"י שהיה עינו צרה בע"ז הוה בר נש אתא מקרבא גביה תור או אימר א"ל מה זו מועילה אינה רואה ואינה שומעת ואינה מדברת. א"ל איך נעביד והוא א"ל זיל עביד חד פינך דסולתא והב תמן עשר ביעין ואיתקין קומוי ואיזיל לך והוא אוכלה. התיבון לר' שמואל בר נחמני דאמרת שבואל ששב לאל והא כתיב עד יום גלות הארץ, א"ל כיון שמת דוד עמר שלמה והחליף כל סנקליטין של אביו והסירו וחזר לקלקולו הראשון הה"ד (ויהי כבא איש) [ונביא אחד] זקן יושב בית אל. אמרין הוא היה שהחזיק עצמו לע"ז ואותו היום חזר בתשובה ושרתה עליו רוח הקודש הה"ד ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו: