לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני/שופטים/רמז סב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


אמר ר' יהודה בר שלום ליל פסח היה אותו הלילה שאמר לו ואיה כל נפלאותיו היכן הם הפלאים שעשה האלהים לאבותינו בלילה הזה והכה בכוריהם של מצרים והוצאי משם לאבותינו בלילה הזה והכה בכוריהם של מצרים והוציא משם ישראל שמחים. וכיון שלמד סנגוריא על ישראל, אמר הקב"ה דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו שנאמר ויפן אליו ויאמר לו לך בכחך זה, אמר לו הקב"ה יש בך כח ללמד סנגוריה על ישראל בזכותך הם נגאלים שנאמר והושעת את ישראל. התחיל מנסה בגזה שנאמר אנסה נא רק הפעם בגזה מה כתיב ויהי כן. אין הקב"ה מיחד שמו שם, אמר הקב"ה כל העולם בצרה ואני מיחד שמי וחכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. אבל בשעה שאמר יהי נא חורב אל הגזה לבדה אמר הקב"ה הואיל וטל מנשב והעולם שמחים איחד שמי שנאמר ויעש אלהים כן בלילה ההוא, וכן ירמיה בשעה שהיה מתנבא דברי נחמות היה מיחד שמו שנאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך, אבל בדברי תוכחות כתיב דברי ירמיהו. וכן משה על כל דבור ודבור כתיב וידבר ה' וכשבא להוכיח כתיב אלה הדברים. זה שאמר הכתוב והיה שארית יעקב וגו' אותו שארית שא"ל הקב"ה לאליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו' (ט) והם אותם שהופרשו בימי גדעון בשעה שאמר להקב"ה אם ישך מושע בידי את ישראל כאשר דברת הנה אנכי מציג וגו'. א"ל הקב"ה אני הכתבתי אהיה כטל לישראל ואתה אמרת על כל הארץ חורב אני איני עושה שאין כתיב ויעש אלהים כן אלא ויהי כן מעצמו היה אבל כשאמר יהי נא חורב אל הגזה לבדה מיד ויעש אלהים כן. א"ל הקב"ה רב העם אשר אתך הורד אותם אל המים אותם שכרעו על ברכיהם מים לשתות (י) רוצה ולא רוצה היה משתחוה לאלילים, דורו של גדעון היה משתחוה לבבואה, אמר לו הקב"ה בשלש מאות איש המלקקים אושיע את ישראל, ועליהם הוא אומר והשארתי בישראל וגו', ועליהם הוא אומר והיה שארית יעקב וגו'. ר' אבהו אמר רבי סימון אריב"ל מצות העומר עמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום וגו' והנה צליל לחם שעורים מהו צליל רבנן אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים, ובזכות מה נצולו בזכות צליל שעורים ואיזו זו מצות העומר:

ויקרא לו ה' שלום. אמר רב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם שיתן שלום לחברו בבית המרחץ משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום:

אמרו רבותינו ערבות שבו צדק ומשפטו צדקה וגנזי חיים וגנזי ברכות ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות העתידות להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים, גנזי שלום דכתיב ויקרא לו ה' שלום (כתוב ברמז שלט):

ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים. אמר רבי אבא בר כהנא שמונה דברים הותרו באותה הלילה חוץ ולילה וזרות וכלי אשרה ואבני מזבח ועצי אשרה ומוקצה ונעבד, ואמר ריש לקיש אין מוקצה אסור אלא מוקצה לשבע שנים: