ילקוט שמעוני/שופטים/רמז מא
ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל. משל למה"ד למלך שנטע כרם והיה בתוכו ארזים גדולים וקוצים הלך המלך וקצץ את הארזים והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו אדונינו המלך הקוצים שאוחזים בבגדינו הנחת וקצצת את הארזים, א"ל אם קצצתי את הקוצים במה הייתי גודר את כרמי, כך ישראל כרמו של הקב"ה שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל, והכניסם לארץ וקצץ את הארזים שבה שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ראזים גבהו, והניח את בניהם כדי שישמרו ישראל את התורה שנאמר אלה הגוים אשר הניח וגו'. וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו:
ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל. הה"ד ננתתה ליראיך נס להתנוסס מנוס שינצלו ישראל מדינה של גיהנם למה מפני קשט סלה כדי ליתן שכרם בקשט שנאמר ונתתי פעולתם באמת, אבל הרשעים אין להם מנוס שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. בוא וראה מה בין ראשונים לאחרונים שהראשונים היו מתנסים ביד הקב"ה והאלהים נסה את אברהם, וכן דור המדבר למען אנסנו, ולמען נסותך. אבל האחרונים נסנסו ביד האומות שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, לידע מי עושה רצונו באמת מפני קשט סלה. וכן אתה מוצא בדניאל וחבריו כשגלו גזר הקב"ה ואמר ככה יאכלו בני ישראא את לחמם טמא בגוים. עמד נבוכדנאצר וקיים את הדבר התחיל לומר גזורני שיהיו אוכלים מן אנונה שלי שנאמר וימן להם המלך דבר יום ביומו, דניאל לא קבל עליו, אמר הקב"ה בקש לנסות אותנו שאנו מבני בניו של אברהם אבינו שנתנסה בעשר נסיונות שמא זכותו תעמוד לנו התחיל לומר לשר הסריסים נס וגו' נס נא עבדיך ימים עשרה לא כבר מצא בנו המלך עשר ידות שנאמר וימצאם עשר ידות:
ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים. תאנה הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי. בעור שבא על בעירו, כושן רשעתים דעבד שתי רשעיות אחד בימי יעקב ואחד בימי השופטים. דבר אחר שתי רשעיו ששעבד את ישראל ושעבד על השבועה, ומה שמו לבן הארמי שמו:
עתניאל בן קנז פרנס את ישראל ארבעים שנה, צא מהם שעבוד של כושן רשעתים שמונה שנה. בימי כושן היה פסלו של מיכה שנאמר וישימו להם פסל, בימיו היתה פלגש בגבעה:
ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וגו' ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (כתוב ברמז תנ"ז):
ממשמע שנאמר ויעזבו איני יודע שלא עבדוהו, אלא מה ת"ל ולא עבדוהו, אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה אפילו כתורמוס הזה ששוקלים אותו שבע פעמים ואוכלים אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני, לא תהא כהנת כפונדקית: