ילקוט שמעוני/קהלת/רמז תתקעח
אני פי מלך שמור. אמר להם רוח הקדש משביע אני עליכם שאם תגזור עליכ מלכות הרביעית גזרות קשות אל תמרדו עליה בכל דבר שהיא גוזרת עליכם, אלא אני פי מלך שמור כל דבר שהיא על דברת, אבל אם תגזור עליכם לבטל את המצוה ואת התורה אל תשמעו. אני פי מלך שמור בכל דבר שהיא צריכה, אבל על דברת שבועת אלקים אל תבהל מפניו תלך למה שאין מבטלין אתכם מן המצות אלא שתכפרו בהקב"ה, וכן עשו חנניה וחבריו בשעה שהעמיד נבוכדנאצר את הצלם, א"ל מה אתה סבור שאתה משליך אותנו לתוך כמבשן האש ואין הקב"ה מציל אותנו בין מציל בין אינו מציל אין אנו משתחוים לצלם שנאמר אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מן אתון נורא יקידתא, א"ל כל מה שתגזור עלינו ארנוניות ומסים וגלגליות אנו שומעים לך ועל דברת שבועת האלקים אין אנו שומעין, כיון ששמע כך התחיל קוצף שנאמר באדין נבוכדנאצר התמלי חמא (ורגז), וכיון שהסיקו את הכבשן השליכו אותם שם אסורים שנאמר וגובריא אלין כפיתו, וכיון שירדו לכבשן תלו עיניהם להקב" ואמרו רבון העולמים אתה יודע שלא בטחנו במעשינו אלא בשמך לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד, והרי הרשע הזה כנס כל הלשונות למה יאמרו הגוים וגו', מיד בקשו המלאכים לירד ולהתירן, אמר להם הקב"ה וכי על שם אחד מכם ירדו על שמי ירדו, אני ארד ואתירם, ה' מתיר אסורים, מיד ירד הקב"ה והתירן והציף הכבשן והעלה אותו והשוהו לארץ שהיה עמוק, א"ל המלאך צאו מכאן שהרי התיר אתכם הקב"ה, א"ל אין אנו יוצאים אלא ברשות נבוכדנאצר שלא יאמר ברחו מהכבשן, אני פי מלך שמור, ברשותו הושלכנו לכאן וברשותו אנו יוצאים, כיון שבא נבוכדנאצר ראה אותם ותמה התחיל צווח להם שנאמר ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו, סוקו ואייתו אין כתיב כאן מכאן שנעשה הכבשן שוה לארץ. ממי למדו מנח דכתיב בא אתה וכל ביתך אל התבה, וכתיב צא מן התבה, כשם שלא נכנסתי אלא ברשות כך איני יוצא אלא ברשות. דבר אחר אני פי מלך שמור אני פי מלך מלכי המלכים אשמור, אותו שכתוב בו שמע ישראל ה' אלקינו. על דברת וידבר אלקים את כל הדברים האלה, שבועת לא תשא:
אל תעמוד בדבר רע. תנן הפותח פותח בדבר טוב, בברכות קורא ומפסיק, בקללות קורא ואינו מפסיק, אלא אחד קורא את כלם. למה אין מפסיקין בקללות, רבי יוסי אומר אל תעמוד בדבר רע, רבי יהושע אומר עמו אנכי בצרה, אמר הקב"ה אינו בדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך, לוי בר בוטא הוה מגמגם בארוריא, אמר ליה רב הונא לית אינון קללות תוכחות אינון כו' (במדרש). שומר מצוה לא ידע דבר רע (כתוב ברמז תתל"ב). א"ר חנינא בר אידי כל העושה מצוה אחת כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, רב אשי ואיתימא רב חנינא בר פפא אמר אפילו הקב"ה גוזר גזרה הוא מבטלה שנאמר באשר דבר מלך שלטון וסמיך ליה שומר מצוה וגו'. דבר אחר שומר מצוה לא ידע דבר רע זה אהרן, שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו יומם ולילה שבעת ימים, אמר להם משה שמרו שבעת ימי האבל ושמרו את משמרת ה' כשם ששמר הקב"ה שבעת ימים אבל עד שלא הביא את המבול, דכתיב ויהי לשבעת הימים, וכתוב ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבל שנאמר כי נעצב המלך על בנו, אמר לו אהרן למה אמר לך הקב"ה כך, אמר לו (שנאמר) כי כן צויתי:
ועת ומשפט ידע לב חכם. זה משה, יודע היה משה שכבר אמר לו הקב"ה ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי מתקדש אני במי שמכבדני והיה משמש שבעת ימי המלואים [ולא] היה מתירא לומר בי מדת הדין פוגעת לא אעשה, וכיון ששמרו שבעת ימי (האבל) [המלואים] ובא יום השמיני נכנסו נדב ואביהוא להקריב ופגעה בהם מדת הדין ונשרפו, ובא משה וא"ל הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש, והיכן דבר ונועדתי שמ לבני ישראל ונקדש בכבודי, לכך נאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. דבר אחר שומר מצוה זה יוסף הצדיק שהיתה אשת פוטיפרע מפתה אותו ושלט ביצרו, אמר לו הקב"ה לא שמעת לה חייך שאני ממליכך והכל נשמעין לך שנאמר ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה וגו', ועליו אמר שלמה באשר דבר מלך שלטון וגו' שומר מצוה לא ידע וגו'. ד"א שומר מצוה זה יהושע, לא ידע דבר רע קול מלחמה במחנה, ועת ומשפט ידע לב חכם זה משה אין קול ענות גבורה. ד"א שומר מצוה זו אסתר שהיתה עסוקה במצות בעור חמץ ולא היתה יודעת ברעתו של המן, ועת ומשפט ידע לב חכם זה מרדכי ומרדכי ידע:
אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר אין אדם שליט במלאך המות לכלות אותו ממנו, ואין רוח אלא מלאך שנאמר עושה מלאכיו רוחות, ר' נחמיה אומר אין אדם שליט במלכיות לכלותן מן העולם, ואין רוח אלא מלכיות שנאמר וארו ארבע רוחי שמיא, ר' אלעזר בן יעקב אמר אין אדם שליט בנפשו לכלות אותה ממנו למה שכללה הקב"ה בכל הגוף, שאילו נתנה באבר אחד כשהיה בא לאדם צרה היה חותך אותו אבר ומת. ואין משלחת במלחמה אין אדם יכול לומר בשעת שהוא נוטה למות הרי אני משלח עבדי תחתי, אמר רבי שמעון בן חלפתא אין אדם יכול לעשות כלי זיין ולהנצל ממלאך המות כענין שנאמר ויעש שלח לרוב ומגנים. ואין שלטון ביום המות אין אדם שליט לומר תמתינו לי עד שאעשה חשבונות ועד שאצוה לביתי ואח"כ אני בא, לכך נאמר ואין שלטון ביום המות:
מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו והיתה אחת נשואה בעיר אחת ואחת היתה נשואה בעיר אחרת, בקש בעלה של אחת מהן לקנא לה ולהשקותה מי המרים בירושלים. הלכה לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם, אמר לה אחותה מה ראית לבא לכאן, אמרה לה בעלי מבקש להשקות אותי מים המרים, א"ל הואיל ואנו דומות זו לזו אני הולכת תחתיך ושותה, אמרה לה לכי, מה עשתה לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה ושתתה מים המרים ועמדה בהם וחזרה לבית אחותה, יצאה שמחה וחבקה אותה ונשקו זו לזו והריחה במים המרים ומיד מתה, לקיים מה שנאמר ואין משלחת במלחמה:
ואין שלטון ביום המות. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי חצוצרות שעשה משה במדבר כיון שנטה למות גנזן הקב"ה שלא יהא אדם תוקע בהם והם באין אצלו שנא הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם, לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות, אף דוד כתיב ביה ויקרבו ימי דוד למות, ימי המלך דוד אין כתיב כאן אלא ימי דוד, אף יעקב כשנטה למות השפיל עצמו לפני יוסף שנאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים:
עת אשר שליט האדם באדם לרע לו. אין לך מתחייב ע"י אדם אלא אדם כיוצא בו, א"ר אחא אפילו מקל אפילו רצועה מתחייבין על ידי אדם שנאמר שופך דם האדם:
ובכן ראיתי רשעים. זה טיטוס הרשע שנטל את הפרכת ועשאו כמין גורגתני והביא כל הכלים שבמקדש והניחם בו והושיבו בספינה לילך ולהשתבח בעירו שנאמר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר, אל תקרי קבורים אלא קבוצים, אל תקרי וישתכחו וישתבחו, ואיבעית אימא קבורים ממש דאפילו מילין דמטמרן מגליין להון. דבר אחר ובכן ראיתי רשעים קבורים, וכי יש רשעים קבורים באים ומהלכים, אלא א"ר סימון אלו הרשעים אלו הרשעים שהם מתים וקבורים בחייהם שנאמר כל ימי רשע הוא מתחולל [מת וחלל], ואתה חלל רשע]. דבר אחר מדבר בגרים שהם באים ועושים תשובה, וממקום קדוש יהלכו ממקום שישראל מהלכים ונקראים קדושים. וישתבחו בעיר שהם משכחים מעשיהם הרעים. דבר אחר וישתבחו בעיר שהם משתבחים במעשיהם הטובים. גם זה הבל אין זה הבל שעובדי אלילים רואים אותם היאך הם באים ומתגיירים ואינם מתגיירים גם זה הבל:
אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו. אמר שלמה לפי שאין אתה גובה מן הרשעים הם מרבים רשע בעולם, (כי) [אשר] אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, א"ל משה רבך אמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואתה אומר כן, א"ל יודע אני שסופן של רשעים לרע וסופן של צדיקים לטוב, אלא שידעו העולם שאין אתה מאריך להם אלא לשלם להם שכר מצוה שעשו בעוה"ז כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלקים. וטוב לא יהיה לרשע, אמר ליה ממדת הטוב שהייתי (חייב) [מטיב] לרשעים בעולם הזה את יודע מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבא, וכן אתה מוצא בעשו שלא ירש העולם הזה אלא בשביל מצוה אחת כבוד אב, ומפני שלשה דברים המקום מאריך לרשעים שמא יעשו תשובה, ושמא עומדים מהם בנים [טובים] ולשלם [להם] שכר מצות שעשו בעולם הזה:
וטוב לא יהיה לרשע. אמר רבי אלעזר כל תלמיד חכם שאינו עומד בפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו אינו מתקיים בידו ומשתכח שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלקים, מורא איני יודע מהו כשהוא אומר ויראת מאלקיך הוי אומר מורא זה קימה, ואימא מוראת רבית ומוראת משקולות, רבי אלעזר פני פני גמר:
יש הבל אשר נעשה על הארץ. דרש רב נחמן בר רב חסדא אשריהם הצדיקים שמגיע אלקים בעולם הזה כמעשה הרשעים בעולם הבא, ואוי לרשעים שמגיע אליהם בעולם הזה כמעשה הצדיקים בעולם הבא: