ילקוט שמעוני/משלי/רמז תתקנז
אח נפשע. דרש רבא זה לוט שנפרד מאברהם, ומדינים כבריח ארמון שהטיל בריחים לארמון לא יבא עמוני ומואבי. ד"א אח נפשע זה לוט שהיה בן אחיו של אברהם, נפשע פשעת באברהם כפרת ביה שקרת ביה, ומה גרם לו ומדינים כבריח ארמון הביא עליו דינים כבריח בית המקדש, מה להלן לא יבא עמוני טמא לכל דבר אף כאן לא יבא עמוני ומואבי. ד"א אח נפשע זה קרח שהיה הוא ומשה בני אחים, נפשע שפשע בתורה שהוא קרית עוזו של הקב"ה שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ומדינים כבריח ארמון שהעלתה הארץ בריחיה בעדו שנאמר ותפתח הארץ את פיה:
מות וחיים ביד לשון, וכי יש יד ללשון וכו' (כתוב בתהלים ברמז תשס"ח וברמז תשכ"ח):
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' (כתוב ברמז תשס"ט). טובה היתה אביגיל מכל קרבנות שבעולם, אילו עשה אותומעשה שחשב לעשות לנבל אילו היה מקריב כל הקרבנות שבעולם לא היה מתכפר לו והיא באתה אליו (ומלכותו) [ומלטתו], וכן אתה מוצא באשת און בן פלת, וכשם שאין סוף לאשה טובה כך אין סוף לאשה רעה זו אשתו של קרח. ד"א מצא אשה מצא טוב, א"ר יוחנן בן נורי אתה מוצא עד שלא נבראה האשה כתיב לא טוב היות האדם לבדו, אבל משנברא כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ד"א כשהאשה טובה מצא טוב, כשהאשה רעה מוצא טוב שהוא מוצא את כל הטובות מביתו, מה היא עושה גונבת את כל אשר לו ומוכרת ועושה אותו עני, אבל אם היתה טובה כתיב אשת חיל מי ימצא וגו' בטח בה לב בעלה: