ילקוט שמעוני/משלי/רמז תתקנו
נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו. תניא רבי יהושע בן חנניה אומר כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר וכו' (כתוב ביהושע ברמז ו'):
איש תהפוכות, זה הנחש שהפך דברים על בוראו ואמר מאילן זה אכל וברא את העולם. ונרגן שרגן דברים על בוראו לא מות תמותון. מפריד אלוף שהפריד אלופו של עולם ומיד נתקלל. ד"א איש תהפוכות זה לבן שהיה מתהפך על יעקב שנאמר אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך, ישלח מדון מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתיך, ונרגן מפריד אלוף אלו בניו של בן שעל ידי שרגנו אחר יעקב שנאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו מתוך כך נפרד יעקב מהם:
עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, רבי מאיר אזל לממלא ראה אותם שחורי ראש אמר להם תאמרו ממשפחת בני עלי אתם דכתיב בהו כל מרבית ביתך ימותו אנשים, אמרו לו רבי התפלל עלינו, אמר להם לכו והטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה, מה טעם עטרת תפארת שיבה היכן הוא מצויה בדרך צדקה תמצא, ממי את למד מאברהם על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים. רבי שמעון בן מנסיא משום רבי שמעון בן יוחאי הנוי והכח והעושר והחכמה והשיבה נאה לצדיקים ונאה לעולם שנאמר עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה, ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בחר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד:
עטרת תפארת שיבה וגו', אם ראית אדם שמתחזק בתורה ובגמילות חסדים עתיד לזכות לעטרת שיבה לכך נאמר בדרך צדקה תמצא, צא ולמד מיוסף שמתוך שנתחזק בכבוד אחיו במצרים זכה לעטרת שיבה שנאמר וירא יוסף לאפרים בני שלשים וגו', למוד מאברהם מתוך שחלק כבוד למלאכי השרת זכה לעטרת שיבה שנאמר ואברהם זקן, וכל כך למה בדרך צדקה תמצא, והיכן מצינו שעשו צדקות, באברהם ויחשבה לו צדקה, ביוסף ויכלכל יוסף, בדור ויהי דוד עושה משפט וצדקה, הא למדת שאין הזקנה מצויה אלא בדרך צדקה:
טוב ארך אפים מגבור. בן זומא אומר אי זהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי, אי זהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר, אי זהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, אי זהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:
טוב פת חרבה ושלוה בה, כתיב ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות, ולמה שבעה, כנגד שבעה צדיקים שבנו שבעה מזבחות ונתקבלו, אדם והבל ונח ואברהם ויצחק ויעקב ומשה למה קבלת את אלו לא בשביל עבודה שעבדו לפניך לא נאה לך שעובדים אותך שבעים אומות ולא אומה אחת, השיבה רוח הקדש טוב פת חרבה טוב מנחה בלולה בשמן וחרבה, מבית מלא זבחי ריב שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין בני. אמר ר' יוחנן טוב פת חרבה זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה זוכה לעולם הבא, מבית מלא זבחי ריב זה חוצה לארץ שהיא מלאה חמסים וגזלות:
עבד משכיל ימשול בבן מביש. עבד משכיל זה אליעזר, ומה היה השכלתו אמר כבר קללתו של אותו האיש בידו שמא יבא כושי אחד או ברברי אחד וישתעבד בי, מוטב לי שאשתעבד בבית זה ולא אשתעבד בבית אחר. ימשול בבן מביש, זה יצחק שבייש את כל העולם בשעה שנעקד על גבי המזבח. ובתוך אחים יחלק נחלה, מה אלו מזכירים זכות אבות אף הוא מזכיר זכות אבות ה' אלהי אדוני אברהם. ד"א עבד משכיל זה ירמיהו, ימשול בבן מביש אלו ישראל שביששו עצמם לעבודת אלילים, ובתוך אחים יחלק נחלה ויצא ירמיהו מירושלים ללכת וגו', רב אמר ליטול חלקו יצא, ר' בנימין אמר למשרי תמן נבואן סגיאן, דבר ירמיהו אין כתיב כאן אלא דברי ירמיהו. מצרף לכסף וכור לזהב וגו' (כתוב בשמואל ברמז פ"ט):
לועג לרש חרף עושהו. אמר רחבה א"ר יהודה כל הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש, ואם לוהו מהו שכרו אמר רב אסי עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל. שמח לאיד לא ינקה וגו' (כתוב ביחזקאל ברמז שמ"ח):
תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. א"ר יוחנן משום ר' יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות, שנאמר ורדפה את מאהביה ולא תשיג אותם וגו', ריש לקיש אמר ממאה מלקיות שנאמר תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה:
משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו. א"ר יוחנן אם קבלך חברך בעדשים תחלה וקבלתו בבשר, עד עכשו הוא מתבקש אצלך למה שהוא גמל עליך תחלה, א"ר שמעון בר אבא לא סוף דבר משיב רעה תחת טובה אלא משיב רעה תחת רעה, שאמרה תורה כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב עמו. ר' ברכיה פתר קריא בדורות הללו, מדור המבול עד דור הפלגה שנתים אחר המבול ויהי כל הארץ שפה אחת:
פוטר מים ראשית מדון. וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאלה זו לפניהם למוד גדול או מעש, נענה ר' טרפון ואמר מעשה גדול, נענה ר' עקיבא ואמר למוד גדול, נענו כלם ואמרו למוד גדול שהלמוד מביא לידי מעשה. ר' יוסי אומר גדול למוד שקדם לחלה ארבעים שנה ולתרומות ולמעשרות חמשים וארבעה, לשמיטין ששים ואחת, ליובלות מאה ושלש, וכשם שהלמוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה, כדרב המנונא דאמר אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון, וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה, שנאמר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. רבי שמעון בן מנסיא אומר שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו, אבל משאתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו שנאמר פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, קודם שנתגלע הריב אתה רשאי לנוטשו משנתגלע הריב אי אתה רשאי (כתוב ברמז תקע"ה). ההוא דהוה קאמר ואזיל טוביה דשמע ואדיש חלפן בישתי מאה, א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב פוטר מים ראשית מדון, מאה דיני:
כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו. זה עשו שנאמר ותהיין מורת רוח ליצחק ולדבקה:
גם ענוש לצדיק לא טוב. ההוא מינאה דהוה בשביבותיה דר' יהושע בן לוי דהוה מצער ליה טובא בקראי, יומא חד נקט תרנגולא אסריה בכרעיה דערסא אמר כי מטי ההיא שעתא אלטייה, כי מטא ההיא שעתא נמנם, אמר ר' שמואל לאו אורח ארעא למעבד הכי דכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב אפילו במינים מאי טעמא דכתיב ורחמיו על כל מעשיו. אמר רב יעקב ברה דבת יעקב כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב, וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. ד"א גם ענוש לצדיק לא טוב אמר הקב"ה אע"פ שענשתי את אהרן ונטלתי שני בניו לא טוב אלא להכות נדיבים עלי יושר:
לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע. דרש רבא לתאוה יבקש נפרד זה לוט שנתאוה לבנותיו, נפרד דכתיב ויפרדו איש מעל אחיו, בכל תושיה יתגלע שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות דתנן עמוני ומואבי אסורים. ר' יודן דמן גליא ורשב"ג תרויהון משום ר' אליהועיני אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו או אם בנותיו נתאוו לו, ממה שכתיב לתאוה יבקש נפרד וי הוא נתאוה לבנותיו ולא בנותיו נתאוו לו, ר' תנחומא בר' חייא משום ר' אושעיא אין כל (שבת ושבת) [שנה ושנה] שאין קורין בו פרשתו של לוט מ"ט בכל תושיה יתגלע. א"ר חייא יתגלעו אין כתיב כאן אלא יתגלע האנשים נתרחקו והנשים נתקרבו:
בבא רשע בא גם בוז. רשע זה עשו שנאמר וקראו להם גבול רשעה. ועם קלון חרפה שנתלוה לו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב שנאמר ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים. ד"א בבא רשע, כיון שנכנס עשו נכנס גיהנם עמו שנאמר ויחרד יצחק חרדה גדולה וכו' (כתוב לעיל):
פי כסיל מחתה לו. א"ר שמעון בן חלפתא זה דור הפלגה שנאמר פן נפוץ על פני כל הארץ, וכתיב ויפץ ה' אותם. ד"א אלו דתן ואבירם דכתיב העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה, וכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. ד"א זה פרעה דכתיב הבה נתחכמה לו פן ירבה, וכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה. ד"א אלו ארבעה שפתחו באף ואבדו באף:
דברי נרגן כמתלהמים. זה דור המדבר דכתיב ויהי העם כמתאוננים מבקשים תרעומות היאך לפרוש מאחרי המקום, וכן הוא אומר (צאו) [דעו] נא וראו כי מתאנה הוא לי, וכתיב כי תואנה הוא מבקש מפלשתים, וכה"א ותרגנו באהליכם, הם היו כמתלהמים אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה בכריסן שנאמר והם ירדו חדרי בטן:
משיב דבר בטרם ישמע, כתוב בספר בן סירא, הכל שקלתי במאזנים ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו, וקל מחתן הדר בבית חמיו אורח מכניס אורח, וקל מאורח מכניס אורח משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה:
מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו. א"ר אבהו כתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי מה כתיב בתריה כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וכי מה ענין זה לזה, אמר הקב"ה לפי מתנתך מרחיבין לך. רב הונא בשם רבי אחא עבד מביא פר ורבו מביא טלה עבד קודם לרבו, מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא שהלכו לחולת אנטוכיא לעסק מגבת חכמים, הוה תמן חד אבא יודן שהיה עושה מצוה בעין יפה וירד לו מנכסיו, כיון שראה רבותינו עלה לביתו ופניו חולניות אמרה לו אשתו מה לך ולמה פניך חולניות, תני לה עובדא רבותינו כאן ואיני יודע מה לעשות להם, אשתו שהיתה צדקת אמרה לו נשתיירה לך שדה אחת מכור חציה ותן להם, הלך ועשה כן, כשהוא נותן להם אמרו לו המקום ימלא חסרונך, הלכו להם רבותינו, יצא לחרוש כשהוא חורש חצי שדהו (האיר לו הקב"ה עיניו) נבקעה הארץ מתחתיו ונפלה פרתו ונשברה רגלה, ירד להעלותה [האיר לו הקב"ה עיניו] ומצא תחתיה סימא אמר לטובתי נשברה רגל פרתי, כשחזרו רבותינו שאלו עליו מה אבא יודן עביד, אמרו להם אבא יודן דעזי אבא יודן דגמלי אבא יודן דחמרי, בא אצלם ואמר להם עשתה תפלתכם עלי פירות ופירי פירות, אמרו לו אע"פ שנתן אחד יותר ממך לך כתבנו בראש, נטלוהו והושיבוהו אצלם וקראו עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו וגו'. רבי חייא עבד פסיקא למיתן בהדא מדרשא דטבריא, קם חד מדבית פלוני ופסק ליטרא של זהב, נטלו רבי חייא והושיבהו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו וגו'. ריש לקיש אזל לבצרה הוה תמן חד אבא יודן רמאי, חס ושלום לא היה רמאי אלא שהיה מרמה במצות, הוה חמי מה צבור הוה פסיק ופסיק לקבל צבורא, נטלו ריש לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו: