ילקוט שמעוני/משלי/רמז תתקלד
יקרה היא מפנינים. שנו רבותינו האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה, אשה קודמת לאיש, לכסותה ולהוציאה מבית השבי. בזמן ששניהם עומדים לקלקלה האיש קודם לאשה לכל דבריו. כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל, וישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר, אימתי בזמן שכלם שוים אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ תלמיד חכם קודם. אמר מר כהן קודם ללוי שנאמר ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. לוי לישראל בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי. ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מיוחס. ממזר קודם לנתין זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה. נתין קודם לגר זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה. גר קודם לעבד משוחרר זה לא היה בכלל ארור וזה היה בכלל ארור. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, מנא לן אמר ר' אחא בר חנינא דאמר קרא יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים וכו' (כתוב בשמואל ברמז צ"ו ובישעי' ברמז תר"ז). וכל חפציך לא ישוו בה. כתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה וכתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה, חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות, חפצים אלו דברי תורה דכתיב כי באלה חפצתי נאם ה', כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה, היינו דתנן תלמוד תורה כנגד כולם. ארטבן שלח לרבינו הקדוש חד מרגליתא אטימטון, א"ל שלח לי מילא דטבא כוותיה, שלח ליה חדא מזוזה, א"ל מה אנא שלחית לך מילתא דלית לה טימי ואת שלח לי מילתא דשויא חד פולר, א"ל חפצי וחפציך לא ישוו בה, ולא עוד אלא דאת שלחת לי מילתא דאנא צריך מינטר ליה ואנא שלחית לך מילתא דהיא מנטרא לך, דכתיב בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך:
ארך ימים בימינה. א"ר יצחק הרוצה שיחכי ידרים, ושיעשיר יצפין, וסימן שלחן בצפון ומנורה בדרום. ר' יהושע בן לוי אמר לעולם ידרים שחכמתו מעשירתו שנאמר ארך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד. להנחיל אוהבי יש (כתוב ברמז תרכ"ט וברמז תש"ו). ארך ימים בימינה, למיימינים בה וכל שכן עושר וכבוד ולמשמאילים בה עושר כבוד איכא אריכות ימים ליכא. התורה אמרה לפני הקב"ה כתיב בשמאלה עושר וכבוד מפני מה בני עניים, והקב"ה משיבה להנחיל אוהבי יש, למה הם עניים בעוה"ז כדי שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו התורה דכתיב כי העושק יהולל חכם:
דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. בקש הקב"ה ליתן תורה בשעה שיצאו ישראל ממצרים והיו חולקים זה על זה שנאמר ויסעו מסכות ויחנו באתם שהיו נוסעים במריבה וחונים במריבה, כשבאו ברפידים הושוו כלם ונעשו אגודה אחת שנאמר ויחן שם ישראל, ויחנו אין כתיב כאן, אמר הקב"ה התורה כלה שלום ולמי אני נותנה לאומה שאוהבת שלום הוי וכל נתיבותיה שלום. שנו רבותינו וענף עץ עבות עץ שענפיו חופין את עצו הוי אומר זה הדס, ואימא הירדוף, אמר אביי כתיב דרכיה דרכי נועם, רבא אמר מהכא והאמת והשלום אהבו, א"ל רבינא לרב אשי ממאי דהאי כפות תמרים לולב אימא כופרא, אמר אביי דרכיה דרכי נועם:
עץ חיים היא למחזיקים בה (כתוב ברמז שס"ז וברמז תפ"ח וברמז תר"ע). תניא היה רבי בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ואומר רפאות תהי לשרך ואומר כי מוצאי מצא חיים, וכל העוסק בתורה שלא לשמה תורה נעשית לו סם המות שנאמר יערוף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה שנא' וערפו שם את העגלה. אמר ר' נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה לעץ, לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדין את הגדולים, והיינו דאמר ר' חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכלם. א"ר יודן למה נמשלה התורה בעץ החיים מה עץ החיים פרוש על גן עדן כך התורה פרושה על כל החיים ומביאתו לתחת עץ החיים. תני עץ החיים מהלך ת"ק שנה וכל מי בראשית מתפלגין תחתיו. רבי שמואל בר רב יצחק היה שותל עצמו מחבורה לחבורה על שם מכל מלמדי השכלתי. ד"א עץ חיים היא למחזיקים בה, ר' הונא בש"ר אחא שלא יהו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה (לסופנה) [להשיאה] לאחד אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, רבי הונא בש"ר בנימין אמר משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא א"ל אבא מתירא אני מן הדרך ומן הלסטים, מה עשה נטל מקלו וחקקו ונתן בו קמיע מומחה אמר לו בני יהא המקל הזה בידך ואי אתה מתירא מכל בריה, כך אמר הקב"ה לישראל בני התעסקו בתורה ואין אתם מתיראים מכל בריה, אלו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה אלא עץ חיים היא למחזיקים בה, אלו נאמר ארור האיש אשר לא ילמד לא היתה תקומה אלא ארור אשר לא יקים. ר' אחא בשם ר' תנחומא בר' חייא למד ולימד ושמר והיה סיפק בידו למחות ולא מיחה, להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל ארור. ר' ירמיה בש"ר חייא בר אבא אמר לא לימד ולא למד ולא היה סיפק בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך, שמעון אחי עזריה אומר משמו והלא שמעון גדול מעזריה, אלא ע"י שהיה עזריה יוצא לפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של שמעון לפיכך נקרא ההלכה על שמו, ודכוותה ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך וגו' והלא יששכר גדול מזבולן, אלא ע"י שהיה זבולן פורש לים ויוצא לפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר לפיכך נתן לו שכר בעמלו: