ילקוט שמעוני/משלי/רמז תתקלב
עד מתי פתים תאהבו פתי. אמר ר"ש בן נזירא בנוהג שבעולם אדם אוכל (צואה) [צחנה] שנים ושלשה ימים ונפשו נקוטה עליו ואתם עובדים ע"א כמה שנים אותה שכתוב בה צא תאמר לו צואה תאמר לו ואין נפשכם נקוטה עליכם ממנה. א"ר יודן שני בני אדם נתנבאו על הליצנות שלמה וישעיה, שלמה אמר ולצים לצון חמדו להם. ישעיה אמר ועתה אל תתלוצצו. אמר ר' יאשיה כל המתלוצץ יסורין באים עליו שנאמר פן יחזקו מוסריכם, א"ל רבא לבני מחוזא במטותא מינייכו לא תתלוצצו דלא ליתו יסורי עלייכו. א"ר תנחום בר חנילאי כל המתלוצץ גורם כליה לעולם שנאמר כי כלה ונחרצה. א"ר אלעזר קשה היא הליצנות שתחלתה יסורין וסופה כליה:
עד מתי פתים תאהבו פתי. אלו דור (המבול) [המדבר]. וכסילים ישנאו דעת אלו עו"א שלא קבלו עול מלכות שמים ועול תורה. תשובו לתוכחתי אלו ישראל שהוכיחם משה על מעשה העגל. הנה אביעה לכם רוחי. בשעה שפרש להם משנה תורה. אודיעה דברי אתכם. מלמד שהודיע להם דקדוקיה ופרושיה טומאה וטהרה איסור והיתר. יען קראתי ותמאנו זה הקב"ה שהשמיע קולו לישראל וחזרו ופשעו בו שנאמר עד אנה מאנתם. דבר אחר יען קראתי זה משה שהיה קורא להם דברי תורה והם לא היו מאמינים שנאמר עד אנה מאנתם. דבר אחר ירמיה שהיה קורא בירושלים לעשות תשובה ולא היו מאמינים לו שנאמר וימאנו להקשיב. נטיתי ידי ואין מקשיב זה גבריאל שהיתה ידו נטויה על ירושלים שש שנים ומחצה והיו גחלים בידו ובקש לזרקן עליהם בחמה, ועד כמה פעמים אמר שיהיו מקשיבין לדברי תורה ולא הקשיבו. ד"א זה הקב"ה שהיתה ידו פשוטה כמה שנים שיחזרו בתשובה ולא הקשיבו, ועד מתי א"ר ירמיה עד ששב חרון אפו שנאמר ארפא משובתם וגו':
תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם. אם תשובו לתוכחתי אביעה לכם רוחי ע"י יחזקאל היה היה דבר ה' אל יחזקאל, ואם לאו אודיעה דברי אתכם על ידי ירמיה דברי ירמיהו בן חלקיהו. ותפרעו כל עצתי, כתיב ויבן ה' אלהים את הצלע (כתוב בישעיה ברמז י"א). ותפרעו כל עצתי זה משה שהיה מיעץ לשבטים והם חוזרין מאחוריו ומבטלים את עצתו. ותוכחתי לא אביתם זה ירמיה שהיה מוכיח את ישראל והיו מבזים ומלעיגים עליו, אמר להם ירמיה עתיד יום לבוא שאלעג ואשחק עליכם שנאמר גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם בבוא כשואה פחדכם וגו' אז יקראונני ולא אענה, וכל כך למה, א"ר ישמעאל אמר הקב"ה לישראל אני אמרתי להם ע"י נביא דרשו ה' בהמצאו חייכם שעתיד יום לבא שאתם קוראים אותי ולא אענה שנאמר אז יקראונני ולא אענה, וכ"כ למה, תחת כי שנאו דעת, אמר הקב"ה אני אומר ע"י נביא שובו שובו מדרכיכם הרעים חייכם שעתיד יום לבא שאני פורע לכם כפי דרכיכם שנאמר ויאכלו מפרי דרכם, וכל כך למה, כי משובת פתים תהרגם, אבל מי שהוא שומע לדברי תורה אני מושיבו בהשקט ובבטחה שנאמר ושומע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה:
ויאכלו מפרי דרכם. אמר הקב"ה גלוי וצפוי לפני שהמן עתיד לגזור להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן לפיכך והמתה מאיש ועד אשה, כי מחה אמחה את זכר עמלק:
בני אם תקח אמרי וגו'. אמר הקב"ה לישראל על הר סיני ישראל בני אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשותה אני מציל אתכם משלש פורעניות, ממלחמת גוג ומגוג, מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, ועוד אני משביע אתכם מטוב הצפון לעתיד לבא שנאמר מה רב טובך וגו' על מנת שתקשיבו לדברי תורתי שנאמר להקשיב לחכמה אזנך כיצד כי אם (לחכמה) [לבינה] תקרא:
אם תבקשנה ככסף וגו'. אמר ריש לקיש אם אין אדם הולך אחר דברי תורה הם אינם באים אחריו, וכן רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואם אדם מחפש אחריהן מתוך כך זוכה לחכמה ולבינה לכך נאמר ודעת אלהים תמצא. כי אם לבינה תקרא, הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא:
אם תבקשנה ככסף. מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך ליזהר בסלעו שלא יאבד כך צריך ליזהר בלמודו שלא יאבד, ומה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשים לקנותם, אי מה כסף קשה ליאבד כך דברי תורה קשים ליאבד, תלמוד לומר לא יערכנה זהב וזכוכית, קשים לקנותם כזהב ונוחים ליאבד ככלי זכוכית:
כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. שלשה דברים מדברי דרך ארץ שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנניה, מה יעשה אדם ויחכם, א"ל ירבה בישיבה וימעט בסחורה, א"ל הרבה עשו כן ולא הועילו, א"ל יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו, מאי מפיו תנא ר' חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לאוהביו שגר להם ממה שלפניו, מאי קמשמע לן דהא בלא הא לא סגי. מה יעשה אדם ויהיו לו בנים, א"ל ישא אשה הוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש, א"ל הרבה עשו כן ולא הועילו, א"ל יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנאמר הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן, א"ר חמא בר חנינא בשכר שמשהין עצמם בבטן כדי שיזרעו נשיהם תחלה, נחלת ה' בנים. מה יעשה אדם ויתעשר, א"ל ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה, א"ל הרבה עשו כן ולא הועילו, א"ל יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר לי הכסף ולי הזהב, מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי:
מפיו דעת ותבונה. גדולה החכמה וגדולה [ממנה] הדעת והתבונה שנאמר כי ה' יתן חכמה, אבל מי שהוא אוהב ביותר מפיו דעת ותבונה, א"ר יצחק משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ובא מבית הספר מצא תמחוי לפני אביו נטל אביו חתיכה ונתן לו, מה עשה בנו אמר לו איני מבקש אלא מזה שבתוך פיו, מתוך שהיה מחבבו נתן לו מתוך פיו, כך דעת ותבונה זה התורה שנתן הקב"ה לישראל שנאמר ויתן אל משה ככלותו. ד"א מפיו דעת ותבונה שהוא משים פה לאלם. ד"א אמר הקב"ה אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, כפה שנפח נשמה באדם הראשון, מכאן דרש ר' מאיר כל מי שהוא יכול להוציא דברי תורה מזולל הוא חשוב כאותו הפה שהוא נותן דעת ותבונה:
יצפן לישרים תושיה. עד שלא נברא העולם צפן הקב"ה את התורה עד שעמד אברהם שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'. לנצור ארחות משפט ודרך חסידיו ישמור, אם עושה כן דרכיו משתמרין מלירד לעומק של שאול, מכאן אמרו כל מי שיושב בדין שני דברים נזקקין לו אלו הם הסייף מלמעלה וגיהנם מלמטה אם זכה והוציא את הדין לאמתו ניצל משניהם ואם לאו נמסר בידיהם:
אז תבין צדק ומשפט. מתוך שהוא יושב בדין צריך להבין היאך מצדיק את הצדיק ומרשיע את הרשע, ומתוך שהוא עושה כן דברי תורה נעשים לפניו כמישרים, ולא עוד אלא שקונה לו שם טוב בעולם הזה ובעולם הבא. ד"א ומישרים כל מעגל טוב אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב, ואם עזבם הם עוזבים אותו, ואם נצרם הם נוצרים אותו ומשמרים אותו שנאמר כי תבא חכמה בלבך:
מזמה תשמר עליך. ר' חייא ור' יונתן הוו קאזלי בארחא מטו להנהו תרי דרכי חד הוה פצי לפתחא דע"א וחד הוה פצי לפתחא דזונות, אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפתחא דע"א דנכיס יצריה, אמר ליה אידך ניזיל אפתחא דזונות דניכוף יצרין ונקבל אגרא, כי מטו התם חזינהו ואיכנעו מקמייהו, א"ל מנא לך הא דכתיב מזמה תשמר עליך, מדבר זמה תשמור עליך תורה:
מזמה תשמר עליך. אם נתת צוארך בעולה של תורה היא תנצרכה ועוד שיכולים להצילך מדבר רע, למה לפי שהם דומים לחרב פיפיות שנאמר וחרב פיפיות בידם. מאיש מדבר תהפוכות זה פרעה כשהיתה המכה באה עליו היה אומר למשה הסר גזרה זו מעלי ואני משלח את ישראל ומשה היה מעבירה בתפלה, וכיון שרואה פרעה שנתבטלה הגזרה היה אומר לא ידעתי את ה' לכך נאמר מאיש מדבר תהפוכות:
למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור. רבה בר בר חנה אגרינהו להנך שקולאי לאתויי ליה חביתא דחמרא תברוה, שקליה לגלימייהו, אתו לקמיה דרב א"ל זיל הב גלימייהו, א"ל דינא הכי, א"ל למען תלך בדרך טובים, הוו קא בכו אמרו ליה עניי אנן וטרחנא ליה כולי יומא וכפינן ולית לן מידי למיכל, א"ל זיל הב להו אגרייהו, א"ל דינא הכי, א"ל וארחות צדיקים תשמור:
כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. וכי יש שנים של חיים ושנים שאינם של חיים, א"ר אלעזר אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו מרעה לטובה. בכל דרכיך דעהו, דרש בר קפרא איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה (שנאמר) בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. אמר רבא ואפילו לדבר עבירה:
אל תהי חכם בעיניך במה שאתה רואה בעיניך תאמר שאני מוליד תאמר שאיני מוליד ירא את ה' וסור מרע אל תירא אברם:
רפאות תהי לשרך. לשארך אדם זוכה לו ולקרוביו, תדע בזכות אברהם שהיה יגע בתורה ניצל לוט אחיו מסדום:
כבד את ה' מהונך. שאם היית נאה שלא תהא פרוץ בעריות שלא יהו הבריות אומרים איש פלוני נאה ואינו גדור מן הערוה. ד"א שאם קולך ערב פרוס על שמע ועבור לפני התבה על שם כבד את ה' מהונך ממה שחננך. ד"א עביד בהונך, דלא תעביד שלא בהונך. מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, נכנס בו רוח תזזית ונטל את המקל והתחיל משבר בחביות, גער בו בן ביתו נטל את המקל ופצעו על ראשו, א"ל תחות מסייעא יתי את גער בי, א"ל תן לי את המקל ואשבר אף אני, נתן לו את המקל והוא הוה מתבר חדא והוא מתבר תרי מי גרם לו על ידי שלא הוציא מעשרותיו כראוי (כתוב ברמז רכ"ב). אמר ר' שמעון בן יוחאי גדול כבוד אב ואם שהשוה הכתוב כבודן לכבודו ומוראן למוראו וקללתן לברכתו וכן בדין מפני ששלשתם שותפין. בעון קומי ר' חייא בר אבא הדא דרשב"י גדול כבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר על כבודו, בכבודו של הקב"ה כתיב כבד את ה' מהונך כיצד מפריש לקט שכחה ופאה מעשר ראשון ומעשר שני ועושה סוכה שופר לולב מאכיל רעבים משקה צמאים מלביש ערומים אם יש לך הון אתה חייב בכלם ואם אין לך הון אין אתה חייב באחד מהם, אבל כשאתה בא אצל כבוד אב ואם מה כתיב כבד את אביך ואת אמך ואפילו אתה מסבב על הפתחים. חייא בן אחותו של ר' אלעזר הקפר היה קולו נאה והיה אומר לו חייא בני עמוד וכבד את ה' ממה שחננך. נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסין לשמוע קולו, פעם אחת לא עלה והעידו עליו בני בליעל ונאבד מן העולם מי גרם לו על ידי שלא עלה לירושלים בראיה לכבד את ה' ממה שחננו, למה שכבר אמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך אימתי בעלותך. תמן תנינן אלו דברים שאין להם שעור גמילות חסדים וכו', הדא דתימא בגופו אבל בממונו יש לו שעור, ואתיא כדאמר ריש לקיש בשם ר' יהודה בר חנינא נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות עד היכן, רבן גמליאל בר אוניא ור' אבא בר כהנא, חד אמר עד כדי תרומה ותרומת מעשר, וחד אמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך כמראשית כל תבואתך, רבן גמליאל בר אוניא בעון קומי רבי מה חומש בכל שנה לחמש שנים הוא מפסיד את כולה, א"ל לכתחלה לקרן מכאן ואילך לשכר, ר' הונא אמר למצות עד שליש, מהו לכל המצות עד שליש או למצוה אחת עד שליש, סברין למימר לכל המצות עד שליש, ר' אבין אמר אף למצוה אחת, ר' חנינא בשם רבנן דתמן מהו שליש לדמים, היכי עביד לוקח אדם מצוה אחת ורואה מצוה אחרת יפה ממנה עד כמה מטריחין עליו עד שליש, תנא ר' ישמעאל זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות:
אין מפסיקין בקללות, מנא לן אמר ר' אחא בר גמדא אמר ר' סימאי אמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס וגו', ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות וכו', רבי לוי בר בוטא הוה קא מנמנם וקרי קמיה דרב הונא בר אבין אמר ליה פתח פיך והאר דבריך דכתיב מוסר ה' וגו':