ילקוט שמעוני/מלכים ב/רמז רמד
בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו כי שמע כי חלה חזקיהו, משום דחלה חזקיו שלח ספרים ומנחה, אין לדרוש את המופת שהיה בארץ. דא"ר יוחנן אותו היום שמת אחז שתי שעות היה וכי חלש חזקיהו ואיתפח אהדרינהו קודשא בריך הוא ניהליה שנאמר הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש. מרודך בן בלאדן היה למוד לאכול בשש שעות וישן עד תשע שעות וכיון שחזר גלגל חמה ישן לו ועמד ומצאו שחרית בקש להרוג את כל עבדיו אמר הנחתם אותי לישן כל היום וכל הלילה אמרי ליה מרי יומא הוא דהדר ביה ואלוהו של חזקיהו החזירו. אמר להם איכא כי האי גברא בהדאי ואל משדרנא ליה שלמא, כתב ליה שלם למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלים שלם לאלהא רבה. נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה ההאי שעתא לא הוה התם כי אתא אמר להו היכי כתביתו אמרו הכי כתבינן אמר להו קריתו ליה אלהא רבה וכתיבתו להי לבסוף, אלא הכי איבעיא לכו למיכתב שלם לאלהא רבה שלם לקרתא דירושלם שלם למלכא חזקיה, אמרי ליה ריינא דאגרתא להוי פרוונקא, רהט בתריה, כי רהט שלש פסיעות אתא גבריאל אוקמיה, אמר הקב"ה אתה פסעת שלש פסיעות בשביל כבודי חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים קוזמוקטורין שליטין מסוף העולם ועד סופו ואלו הם נבוכדנאצר ואויל מרודך ובלשאאצר, וכן הוא אומר וחסד לאומים חטאת שהוא מתוקן להם (ה) כארסא של עכנא. א"ר יוחנן אלמלי לא בא גבריאל (וקירבו [והעמידו] לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל. מאי בלאדן בן בלאדן, אמרי בלאדן מלכא אישתני אפיה והיה ככלבא והוה יתיב בריה אבבא. כי הוה כתיב הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה והיינו דכתיב בן יכבד אב זה בלאדן בן בלאדן, ועבד אדוניו זה נבוזראדן. אמר הקב"ה ומה בשכר פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחר כבודי אתה תמה, כשאני משלם שכר לאברהם ליצחק וליעקב שרצו לפני כסוסים על אחת כמה וכמה:
ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו. מכאן אמרו לא יהגה אדם מדברי תורה ויתגאה בהם שמא עוקרין אותו, שכן מצינו בחזקיהו שנתגאה ובקשו לעקרו מן העולם, ובשכר שאכל עם העו"א והראה לו הארון וגלה לו סוד עליונים נתנו לו מנשה בנו: