ילקוט שמעוני/מלכים ב/רמז רלד
ויהי אחרי בא אמציהו וגו'. זה שאמר הכתוב איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת, א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אמר הקב"ה כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק וזבח וקטר לאלקיהם שנאמר ויזבח לאלקי דמשק, ושחקתי עם אמציה ונתתי מלכי ארם בידו, הביא אלקיהים והשתחוה להם שנאמר ויהי אחרי בא אמציהו מהכות את האדומים וגו', היינו דאמרי אינשי חדי ליה למר ולא ידע בכי ליה למר ולא ידע ווי לדין דלא ידע בין טב לביש. בן ט"ז שנה עוזיה במלכו ונ"ב שנה מלך בירושלים ובימי דרשו ה' הצליחו אלקים ומה היא ההצלחה שהצליחו הוא בנה את אלית וישיבה ליהודה ומה ת"ל אחרי שכב המלך עם אבותיו אלא שמלך בימי אבותיו. ד"א מה יורם ואחזיהו ויותם מתו מיתת תחלואים ע"י אחרים. כך אמציהו מת מיתת תחלואים ע"י אחרים. עוזיהו וירבעם מלכו כאחת אלא שירבעם מלך בימי אביו שנה שנאמר וישכב יהואש עם אבותיו (וכתיב) וירבעם ישב על כסאו, בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עוזיהו אפשר לומר כן והלא שניהם מלכו כאחת. אלא שמלך מלכות מנוגעת, וכן הוא אומר והיהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו ויותם בנו על בית המלך שופט, ואומר כלם נתיחסו בימי יותם ובימי ירבעם בן יאואש אפשר לומר כן אלא כל כ"ה שנה שהיה עוזיהו מצורע יותם בנו על בית המלך שופט:
והצרעת זרחה במצחו והלא דברים ק"ו ומה עוזיהו המלך שלא נתכוון לגדולה בשביל כבוד עצמו אלא בשביל כבוד קונו כך נענש המתכוין ליטול לו גדולה ולא בשביל קונו עאכ"ו. ולא למעט פריה ורביה אלא לרבות ובינה לבין עצמה כך נענשה, המתכוין לדבר בחרברו לגנאי ולא לשבח למעט פריה ורביה בינו ובין אחרים עאכ"ו. הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת וגו' כדבר ה' וגו' אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי, אמר רב נחמן בר יצחק כדבר ה' וגו' אשר דבר ביד עבדו שהפך לנינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטוב:
ולא דבר ה' למחות את שם ישראל אין הקב"ה מבקש (שימות) [שיפסל] אחד מישראל, ראה מה כתיב ואל יאמר בן הנכר הבדל יבדילני וגו' ומה על בן נכר לא אמרתי לפוסלו בני עאכ"ו. הגבעונים שהיו גרים גרורים ומיראה נתגיירו קבלתי אותם ועל שבקש שאול להזדווג להם והרג מהם הרגתי אותו, ולא עוד אלא שהבאתי שלש שנים רעב בשבילו ולבני אני פוסל הוי ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים:
מה נשתנה הושע בן אלה שגלו עשרת השבטים בימיו, אלא עד עכשו היתה עבודת אלילים קשורה ביחיד וקשה לפני הקב"ה להגלות את הצבור בעון יחיד, כיון שבא הושע בן אלה וביטל כל המשמרות כלן ואמר כל מי שיעלה לירושלים יעלה ולא אמר הכל יעלו לירושלים, עליו הוא אומר ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל, עליו עלה שלמנאסר, מפני ששמט קולר מצוארו ונתנו בצואר הרבים, מכאן אמרו כל העושה מצוה ואינו גומרה מתחייב בנפשו וקורבל אשתו ושני בניו:
ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי (וביד) כל חוזה. נביאי כתיב רבי ור' נתן, רבי אומר נביא אחד שחרית ונביא אחד בין הערבים. ור' נתן אומר שני נביאים שחרית ושני נביאים בין הערבים. א"ר יעקב מכפר חנן תשעים שנה עשה הקב"ה משלח בישראל כמנין ויעד:
ויהי בתחלת שבתם שם וגו' וישלח ה' בהם את האריות ויהיו הורגים בהם. שלחו ואמרו אדוננו המלך הארץ ששלחתנו עליה אינה מקבלת אותנו והנה נשארנו מעט מהרבה, שלח המלך וקרא לזקני ישראל אמר להם כל השנים הללו שחייתם בארצכם לא שכלה אתכם חית השדה ועכשו אינה מקבלת עבדי, אמרו דבר של עצה אולי יחזירם לארצם, א"ל אדוננו המלך הארץ אינה מקבלת נכרי שלא נימול ושאינו קורא בתורה, א"ל תנו לי מכם שנים וילכו וימולו אותם וילמדו אותם תורה ודבר המלך אין להשבי, ושלחו את ר' דוסתאי בן ינאי ואת רבי סבא והיו מלמדים אותם ספר תורה בכתב נוטריקון והגוים האלה היו הולכים בחקות התורה ובחקות אלקיהים שנאמר ואת אלקיהם היו עובדים. ועלה עזרא מבבל וזרובבל בן שאלתיאל ובאו עליהם השמרונים ק"פ אלף התחילו בונים בההיכל באדיין קמו זרובבל בן שאלתיאל, וכי שמרונים היו והלא כותיים היו אלא על שם העיר נקראו שומרונים ואז נדו את הכותיים ושלא יגייר אדם מהם. ועוד שבקשו להרוג את נחמיה במרמה שנאמר לכו ונועצה יחדו עד שבטלו מלאכת ה' שתי שנים והות בטילא וגו', מה עשו עזרא וזרובבל ויהושע בן יהוצדק קבצו את כל הקהל את היכל ה' והביאו שלש מאות כהנים ושלש מאות תינוקות ושלש מאאות ספרי תורות בידם ושלש מאות כהנים ושופרות בידם והיו תוקעין והלוים משוררין ומזמרין ונדו את הכותיים בסוד שם המפורש ובכתב הנכתב על הלוחות ובחרם בית דין התחתון ובחרם ב"ד העליון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי, מכאן אמרו כל האורל פת כותי כאלו אוכל בשר חזיר, ואל יגייר אדם מישראל כותי ואל יהא להם חלק בתחיית המתים וחלק ונחלה וזכרון בישראל ושלחו את החרם אצל ישראל שבבבל והם הוסיפו עליהם חרם על כרם והמלך כורש קבע עליהם חרם על חרם שנאמר ואלהא די שכין שמיה תמן וגו':
ואנשי בבל עשו את סכות בנות, א"ר יהודה אנשי בבל עשו את סכות בנות ומאי ניהו תרנגולת. אנשי (נות) [כותא] עשו נרגל ומאי ניהו תרנגול. אנשי חמת עשו את אשימא ומאי נינהו ברחא קרחא. העוים עשו את נבחן ואת תרתן ומאן נינהו כלב וחמור, והספרוים שורפים את בניהם באש לאדרמלך וענמלך ומאי נינהו הפרד והסוס. אדרמלך דאדר ליה למריה בטעיינא. ענמלך דעני ליה למריה בקרבא. אף חזקיהו מלך יהודה בקש אביו לעשות לו כן אלא שסכתו אמו סלמנדרא:
וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה. העיד ר' יהושע לפני רבי על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו. חברו עליו אחיו ובית אביו א"ל מקום שאבותיך ואובת אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו היתר, דרש להם מקרא זה, וכתב נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן, אפשר בא אסא ולא בערו בא יהושפט ולא בערו והלא כל ע"א שבעולם אסא ויהושפט בערום, אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו, מכאן לת"ח שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו, ואמרי לה שאין מזחיחין אותו, ואמרי לה שיאן מזניחין אותו: