ילקוט שמעוני/מלכים א/רמז רט
זהו שאמר הכתוב ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים ובנביא נשמר. ובנביא העלה ה' זה משה. ובנביא נשמר זה אליהו ז"ל. אתה מוצא שני נביאים עמדו לישראל משבטו של לוי משה ראשון ואליהו אחרון ושניהם גואלים את ישראל בשליחות. משה גאלם ממצרים ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. ואליהו לעתיד לבא הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. משה גאלם ממצרים תחלה עוד לא חזרו ונשתעבדו במצרים ואליהו כשיגאל אותם מן הרביעית עוד אינם חוזרים ומשתעבדים אלא תשועת עולמים. ואתה מוצא שמשה ואליהו שוים זה לזה לכל דבר משה נביא ועליהו נביא. משה נקרא איש האלהים ואליהו נקרא איש האלהים. משה עלה למעלה ואליהו עלה למעלה שנאמר ויהי בהעלות ה' את אליהו. משה הרג את המצרי ואליהו הרג את חיאל שנאמר ויאשם בבעל וימת. משה נתכלכל על ידי אשה שנאמר קראן לו ויאכל לחם ואליהו נתכלכל על ידי הצרפית שנאמר לקחי נא לי פת לחם. משה ברח מפני פרעה ואליהו ברח מפני איזבל. משה ברח ובא לבאר ואליהו ברח ובא לבאר שנאמר ויאבא באר שבע. משה אמר אם כמות כל אדם ימותון אלה ואליהו חי ה' וגו' אם יהיה וגו' טל ומטר. במשה ויעבר ה' על פניו ובאליהו והנה ה' עובר. במשה וישמע את הקול ובאליהו והנה אליו קול. משה כנס את ישראל ללפני הר סיני ואליהו כנסם להר הכרמל. משה נטמן במערה שנאמר ושמתיך בנקרת הצור ואליהו נטמן במערה שנאמר ויבא שם אל המערה וילן שם. משה ויבא אל הר האלהים, ואליהו (ויבא) [וילך] וגו' עד הר האלהים. משה בא למדבר ואליהו בא למדבר מדברה דמשק. משה השיח עמו על ידי מלאך שנאמר וירא מלאך ה' אליו ואליהו וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום. משה התפלל על ישראל שנאמר אל תשחת עמך ואליהו התפלל שנאמר ענני ה' ענני. משה תפש זכות אבות שנאמר זכור לאברהם ואליהו שתים עשרה מצבה לאמר יישראל יהיה שמך. משה קבלו ישראל על ידו אהבתו של מקום שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ואליהו קבלו על ידו ואמרו ה' הוא האלהים. משה עשה משכן כבית סאתים זרע וכן אליהו. משה כשבנה את המזבח בנה אותו י"ב אבנים למספר בני ישראל וכן אליהו ויקח אליהו שתים עעשרה אבנים וגו':
חי ה' וגו' אשר עמדיתי לפניו. ר' ברכיה בר' חלבו בשם ר' שמואל בר רב יצחק וכי לפני שכינה הוא עומד אלא כל זמן שהיה עומד לפני אחיה השילוני כאלו עומד לפני השכינה:
אם יהיה טל ומטר י' רעבון וכו' (כתוב ברמז קנ"ד):
והעורבים מביאים לו לחם ובשר, מהיכן מייתי ליה מבי טבחא דאחאב ועל פי הדבור מפני דמומר לע"א אסור לאכול משחיטתו. מאי עורבים אמר רבינא עורבים ממש. אמר ליה רב אחא בר מניומי לרבינא ודילמא תרי גברי דהוו שמייהו עורבים מי לא כתיב ויכו את עורב בצור עורב ואת זאב הרגו ביקב זאב. א"ל ואתרמי מילתא דתרוייהו הוו שמייהו עורבים. ודילמא ע"ש מקומם, מי לא כתיב וארם יצאו גדודים וישבו מישראל נערה קטנה וקשיא לן קרי לה נערה וקרי לה קטנה וא"ר פדת קטנה דמן נעור אם כן עורביים מיבעי ליה. ד"א משלחנו של יהושפט לפי שלא היו רוצים ליכנס כבביתו של אחאב להוציא משלדנו של אותו רשע כלום לאותו צדיק מפני שהיתה ביתו של אותו רשע מלאה ע"א הוי מעוף השמים יחכמנו:
קום לך צרפתה. ר' שמעון אומר מכח הצדקה המתים עתידין להחיות מנין אנו למידין מאליהו ז"ל שקבלתו אלמנה בכבוד גדול. ואמו של יונה היתה. מפתן ומששמנן ומיצהרן היו אוכלים היא והוא וביתה שנאמר ותאכל היא והוא. א"ר לוי הוא והיא כתיב בזכות אליהו אכלו הוא והיא ולאחר ימים חלה בן האשה ומת שנאמר ויהי אחר הדברים האלה חלה וגו', אמרה אליו האשה (יג) באת אלי בתשמיש המטה והזכרת את עוני עלי ומת בני טול את שהבאת אצלי ותן לי את בני, ועמד אליהו ז"ל והיה מתפלל לפני הקב"ה ואמר לפניו רבון העולמים לא דיי כל העונות שעברו על ראשי אלא אף האאשה הזאת שאני יודע שמתוך צרת בנהה דברה דבר שלא נעשה השב את נפש הילד הזה לקרבו ויילמדו שיש תחיית המתים ונעתר לו שנאמר וישמע ה' בקול אליהו. ר' ברכיה ורבי לוי בשם ר' חמא בר חנינא שני בני אדם אמרו דבר אחד לוט וצרפית. לוט אמר עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני עירי והיו מעשי רבים על מעשי בני עירי, עכשו שאני הולך אצל אברהם מעשיו רבים על שלי שנאמר כי לא אוכל להמלט ההרה. צרפית אמרה עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני עירי והיו מעשי רבים על מעשי בני עירי, עכשו שבאת אלי באת להזכיר את עוני ולהמית את בני: