ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז שכז
והיה כאשר נלכדה ירושלים. אמר רב שמואל בר נחמני בכל מקום שנאמר ויהי צרה והיה שמחה, מתיבין ליה והכתיב ויאמר אליהם יהי אור ויהי אור, אמר רבי אף היא אינה שמחה שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה. מתיבין ליה והכתיב ויהי ערב ויהי בקר, א"ל עוד היא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום הראשון עתיד להבלות שנאמר כי שמים כעשן נמלחו, מתיבין ליה והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום שני שלישי רביעי חמישי ששי, א"ל עוד היא אינה שמחה שכל מה שברא בששת ימי בראשית צריכין עייה, כגון חרדל צריך למתק, חטין צריך להטחן. מתיבין ליה והכתיב ויהי ה' את יוסף, א"ל עוד היא אינה שמחה שנזדווגה לו אותה זונה ותשא אשת אדניו. מתיבין ליה והכתיב ויהי ביום השמיני, א"ל עוד אינה שמחה שבו ביום מתו נדב ואביהו, מתיבין ליה והכתיב ויהי ביום כלות משה, א"ל עוד היא אינה שמחה שנגנז המשכן בבנין הבית. מתיבין ליה והכתיב ויהי ה' את יהושע, א"ל אף היא אינה שמחה שהוצרך לקרוע שמלותיו שבאותו היום נהרג יאיר בן מנשה. מתיבין ליה ויהי כי ישב המלך בביתו, אמר ליה אף היא אינה שמחה שבא נתן הנביא ואמר רק אתה לא תבנה, א"ל אמרינן דידן אמור דידך, א"ל דכתיב והיה ביום ההוא יצאו מים, והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר, והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. מתיבין ליה והכתיב והיה כאשר נלכדה ירושלים, א"ל עוד היא אינה אלא שמחה שבו ביום נטלו אפפוסין על עונותיהם, דא"ר שמואל בר נחמני אפפוסין גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש שנאמר תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך:
ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך. א"ר יוחנן בשם רבי שמעון בן יוכאי מקום שמחתכין בו הלכות, אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי באתרא דמרא תלא ביה זייניה רעיא קולתיה תליא. ואת עיהי צדקיהו עור (כתוב ברמז רנ"ג):
הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר אחרי שלח אותו נבודזראדן. אמר הקב"ה לירמיה אוחית עמהון לבבל ואנא הוי הכא אותאת הוי הכא ואנא אחות עמהון, אמר ירמיה רבון העולמים אי אנא איחות עמהון מה אנא מהני להון אלא יחות ברייהון עמהון דהוא מהני להון סגי. שלשה דברים צוה נבוכדנאצר את נבוזראדן על ירמיה, א"ל קחנו ושים עיניך עליו ואל תעש לו מאומה רע, והיה ירמיה רואה כת של בחורים שלולים בקולרין והולך ומכניס ידו ביניהם ונבוזראדן בא ומעבירו מהם, א"ל חד מן תלת מילין אית בך או נביא של שקר אתה או מבעט ביסורין אתה או שופך דמים אתה. או נביא של שקר אתה דהא כמה שנין את קאים ומתנבא על הדא קרתא דתחרב וכדו אנא חריב לה ובאיש לך. או מבעט ביסורין דאנא לית אנא מעיק לך ולית יסורין חשיבין עליך כלום. או שופך דמים את דאי שמע מלכא מה את מתעביד לך והוא משלח ומרים רישיה דההוא גברא, אלא אם טב בעיניך חות עמי בבבל, ועודנו לא ישוב עד שנגלה עליו הקב"ה, הה"ד הדבר אשר היה אל ירמיהו וגו' והוא אסור בזיקים כביכול והוא. ומה היה אותו דבר, רבי יוחנן ור' אליעזר אמר כי פדה ה' את יעקב וגו', ודכוותה ואני בתוך הגולה, אמר רבי אחא כביכול אני והוא. עם כשהוא חוזר היה מוצא אצבעות ידים ורגלים מקוטעות ומושלכות בדרכים והיה מלקטן ונותן לתוך טליתו ומחבקן ומנשקן ובוכה עליהם ואומר בני לא כך אמרתי לכם, תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם, נטלו הגלייות את עיניהם וראו את ירמיה שפירש מהם געו כלם בבכיה וצווחו רבינו ירמיה הרי אתה מניחנו, שם בכו שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו, ענה ירמיה וא"ל מעיד אני עלי שמים וארץ שאם בכיתם בכיה אחת עד שהייתם בציון לא גליתם:
ויהי בחדש השביעי (כתוב ברמז רנ"ב). ויבאו אנשים משכם משלו וגו'. ערי יהודה בחרבנן מנא לן דבעי קריעה שנאמר ויבאו אנשים משכם משלו ומשומרון ושמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים: