ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז שכג
ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צוה יונדב אבינו. מעשה באחד (שאמר) [שהקריב] קרבן מן בני (אם) שותה מים (היום), יצאת בת קול מבית קדש הקדשים ואמרה מי שקבל קרבנותיכם במדבר יקבל קרבנותיכם בשעה הזו. ר' יונתן אומר גדול הברית שנכרת עם יונדב בן רכב מן הברית שנכרת עם דוד, שהברית שנכרת עם דוד לא נכרת אלא על תנאי אם ישמרו בניך בריתי ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם, אבל הברית שנכרת עם יהונדב לא נרכרת עמו על תנאי שנאמר כה אמר ה' לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים. רבי יונתן אומר וכי גרים נכנסין להיכל אלא היו יושבים בסנהדרין ומורים בדברי תורה, ויש אומרים בנותיהם נשאו לכהנים והיו בני בניהם מקריבים על גבי המזבח, ומנין לבני יונדב כבן רכב שהמה מבני בניו של יתרו שנאמר המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב, ומה אלו שקרבו עצמם כך קרבן המקום, ישראל שעושים רצונו של מקום אחת כמה וכמה:
ובאת אתה וקראת במגלה. לא שהיה ברוך רגיל לדברבפני ירמיה אלא מפני צורך השעה, כיוצא בדרבר אתה אומר ותדבר מרים ואהרן במשה לא היתה מרים רגילה לדבר בפני אהרן אלא מפני צורך השעה. ואת האח לפניו מבוערת מאי אח רב אמר אחוונא, ושמואל אמר עצים שנדלקים באחוה, ההוא דאמר להו מאן בעי אחוונא ואשתכח ערבתא: