ילקוט שמעוני/יחזקאל/רמז שסב
רבי סימון אמר קטן וגדול שם הוא, בעולם הזה מי שהוא קטן יכול ליעשות גדול ומי שהוא גדול יכול ליעשות קטן, אבל לעתיד לבא גדול אינו יכול ליעשות קטן ומי שהוא קטן אינו יכול ליעשות גדול. ונתתיך ביד אנשים בוערים חרשי משחית. וכה"א דור עקש ופתלתל, אמר משה לישראל עקמנים אתם פתלתלנים אתם אין אתם הולכים אלא לאור, משל לאחד שהיה בידו מקל מעוקל נתנו לאומן לתקנו מתקנו באור, ואם לאו מכוונו במעלה, ואם לאו מפסלו במעצד ומשליכו לאור:
הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך. א"ר אלעזר מלמד שהיו פושטים ידיהם וזרועותיהם תחת כנפיהם ונוטלים את השחר והיו מקלקלים את הדין:
ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בזמה מהו בזמה במחשבה, א"ר אלעזר היו יושבים ומחשבים אי זה ערוה חמורה הוי אומר מי שבא על אשת איש בחנק ומי שבא על כלתו בסקילה הרי כלה חמורה. תני רבי ישמעאל ואיש ואביו ילכו אל הנעה, יכול לתאוה, ת"ל לחלל את שם קדשי. והנה הכיתי כפי אל בצעך. א"ר יעקב בר אדא בש"ר יוחנן כ"ד חטאות כתב יחזקאל ומכלם לא חתם אלא בגזל שנאמר והנה הכיתי כפי אל בצעך. ר' פנחס בש"ר יוחנן לבני אדם שהיו בהם עובדי אלילים ומגלי עריות ושופכי דמים הגזל חמור מכולם:
בן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה. ר' יוחנן ור' שמעון בן לוי, ר' יוחנן אמר אתמוהי קא מתמה ארץ לא מטוהרה את כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם, ור' שמעון בן לקיש אמר כפשטיה דקרא ארץ לא מטוהרה את מי לא ירדו עליך גשמים ביום זעם. רבי אבא בר כהנא אמר והנה עלה זית טרף בפיה מהיכן הביאה לו משבשין של ארץ ישראל, הדא אמרה דלא טפת ארעא דישראל במבולא:
ושתית אותה ומצית וואת חרשיה תגרמי. מה דרכו של חרס לאחר שנשבר אין לו רפואה כך כשתפסור הפורענות מישראל אין עתידה לחזור להם, אבל בעובדי אלילים מהו אומר כוס זהב בבל ביד ה', מה דרכו של זהב כשנשבר יש לו רפואה כך כשתפסוק הפורענות מן העו"א עתיד לחזור להם. וקול המון שלו בה, מלמד שהיו עושים הומניות לע"א, ואל אנשים וגו' מובאים סבאים, קטיספין דחיין. ויתנו צדידים אל ידיהן, רבי יהודה בר' סימון אמר קדשים. ואומר לבלה נאופים תרגם עקילס פלייא פורני דהיא מבליא, ר' יהודה בר' סימון אומר אין לשון בלה אלא עבודת אלילים כמה דאת אמר ופקדתי על בל בבבל:
בן אדם כתב לך את שם היום (כתוב לעיל ברמז תתרי"ח). אוי עיר הדמים ווי מן קדם קרתא דשפכי דמים בגווה. סיר אשר חלאתה בה דחפשישותא בגווה. ולאתה לא יצאה ממנה דחפשישותא לא נפקא מן גוה. לנתחיה הוציאה מטליות מטליות היו גולים, כיצד גלו ר' אליעזר אומר שבט ראובן וגד גלו תחלה, ור' שמואל בר נחמני אמר שבט זבולון ונפתלי גלו תחלה דכתיב כעת הראשון הקל ארצה זבולון: