ילקוט שמעוני/יחזקאל/רמז שמז
ושבעים איש מזקני בית ישראל ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם עומדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו, וכתיב ויבא אותי אל (שער) [חצר] בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, ממשמע שנאמר ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה' ומה ת"ל ואחוריהם מלמד שפורעים עצמם ומסריזין כלפי מטה, אמר לו הקב"ה למיכאל מיכאל סרחה אומתך, אמר לפניו רבש"ע דיים לטובים שבהם, אמר לו אני שורף אותם וטובים שבהם מיד ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא, אמר ר' כהנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא אלמלי לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, וכתיב והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי ככל אשר צויתני, א"ר באותה שעה הוציאו לגבריאל לאחורי הפרגוד ומחיוה שתין פולסי דנורא, אמרי ליה אי לא עבדת לא עבדת ואי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך, ועוד אי עבדת אין לך אין משיבין על הקלקלה. אתיוה לדוביאל שרה דפרסאי ואוקמוה בדוכתיה ושמש עשרים ווחד יומא והיינו דכתיב ושר מלך פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד מן השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלך פרס, בההיא אגרא דשמש עשרים וחד יומא יהבו ליה עשרים וחד מלכי ופרוותא דמשמהיג ואומר כתובו לי ישראל בכרגא כתבו ליה, כתובו לי רבנן בכרגא כתוב ליה, עמר גבריאל מאחרי הפרגוד ואמר שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא, א"ר יצחק אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה מעיניהם בעולם הזה וזוכות לעולם הבא, אמר לפניו רבש"ע אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים ודניאל איש חמודות בכף שניה אינו מכריע את כלם, אמר לו הקב"ה מי הוא זה שמלמד זכות על בני אמרו לו גבריאל, אמר להם יבא והיינו דכתיב ואני באתי בדבריך, אתא אשכחיה דקא נקיט אגרתא בידיה בעא למקררעיה מיניה בלעה, איכא דאמרי מיכתב הוה כתיבא מחתם לא הוה חתימא, ואיכא דאמרי מחתם נמי הוה חתימא ואיידי דבלעה אמחיקה מיניה, היינו במלכותא דפרסאי איכא דיהיב כרגא ואיכא דלא יהיב כרגא, ואני יוצא והנה שר יון בא עוי עוי ולא אשגחו ביה: