ילקוט שמעוני/זכריה/רמז תקפא
ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן. ארבעה שפיכות הם לטובה וארבעה שפיכות הם לרעה. לרעה וישפוך עליו חמה אפו, באהל בת ציון שפך כאש חמתו, וביחזקאל כתיב בשפכך את חמתך על ירושלים, כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו. לטובה ושפכתי על בית דויד וגו' והיה אחרי כן אשפוך אוחי על כל בשר, וגם על העבדים ועל השפחות אשפוך רוחי, ולא אסתיר עוד פני אשר שפכתי את רוחי:
ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מגדון. א"ר יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר בעדנא ההיא יסגי מספדא בירושלם כמספדא דאחאב בר עמרי די קטל יתיה הדדרימון בר טברימון (ברמת גלעד) וכמספד יאשיה בר אמון די קטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגדון:
וספדה הארץ וגו' משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד. והלא דברים ק"ו לעיל שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בם אמרה תורה נשים לבד ואנשים לבד, עכשו בשמחת בית השואבה שעוסקין בשמחה ויצר הרע שולט עאכ"ו. האי הספדא מאי עבידתיה, פליגי בה רבי יוסי ורבנן, חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר על יצר הרע שנהרג, בשלמא למ"ד על משיח בן יוסף שנהרג היינו דכתיב והביטו אלי את אשר דקו וספדו עליו וגו'. אלא למ"ד על יצהה"ר שנהרג האי הספדא בעי למעבד שמחה בעי למעבד, כך דרש ר' יהודה בי מערבא לע"ל מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו לפני הצדיקים ולפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכים והללו בוכים צדיקים אומרים הואיך יכולנו לכבוש את הר גבוה הזה, ורשעים בוכים ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את הר גבוה הזה, ורשעים בוכים ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה, ואף הקב"ה תמה עמהם שנאמר כי יפלא בעיני שארית העם הזה וגו' גם בעיני יפלא נאום ה' צבאות:
מה המכות האלה בין ידיך. מי שאינו יודע להכות מכה במקל על ידו או על מוחו, ומי שהוא יודע להכות כופתו ומכהו על גביו ולא על ראשו ולא על עיניו שלא יסמא את עיניו אלא במקום שאין בו סכנה:
מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי, המכות האלה גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים, מה לך יוצא ליסקל על ששמרתי את השבת, מה לך יוצא לישרף על שאכלתי את המצה, מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני, מה לך לוקה בפרגל על שעשיתי רצון אבי שבשמים:
מה המכות האלה בין ידיך. כמה מלקים אותוו ארבעים חסר אחת כו', אי כתיב ארבעים במספר ה"א ארבעים בנימא, השתא דכתיב במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים, אמר רבא כמה טפשאי אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבא, התורה אמרה ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי להו חדא, ר' יהודה אומר ארבעים שלמות והיכן הא לווקה את היתרה בין כתפיו דכתיב מה המכות האלה בין ידיך, ורבנן ההוא בתינוקות של בית רבן הוא דכתיב:
והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה. אלו בני ישראל שהם בני שלשת אבות, בני יעקב שהוא שלישי לאבות. ד"א והשלישית יותר בה אלו ישראל שאין מתישבים בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, גאולה שניה זו גאולה עזרא, גאולה שלישית אין לה הפסק בסימן תק"נ):