ילקוט שמעוני/זכריה/רמז תקעב
הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב. ילמדנו רבינו על כמה דברים נגעים באים, שנו רבותינו על אחד עשר דברים נגעים באים, ואלו הם, על ע"א, ועל קללת השם, ועל גלוי עריות, ועל הגנבות, ועל לשון הרע, ועל עדות שקר, ועל הדיין שהוא מקלקל את הדין, ועל שבועת שוא, ועל שנכנס בתחום שאינו שלו, ועל החושב מחשבות של שקר, ועל משלח מדנים בין אחים, ויש אומרים אף על עין הרע ואתה דורש את כלם, על ע"א מנין שנאמר ויארא משה את העם כי פרוע הוא ואין פרוע אלא צרעת שנאמר והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע. על קקלת ה' מגלית שאמר ברו לכם איש וירד אלי, ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה מה כתיב היום הזה יסגרך ה' בידי, וכתיב והסגירו הכהן. על גלוי עריות מנין דכתיב ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון וגו' ושפח ה' קדקד בנות ציון, וכתיב ולשאת ולספחת ולבהרת. על הגנבות על שבועת שוא דכתיב הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הנגב ולא בית הנשבע בשמי לשקר וגו', איזו היא שמכלה את הבית ואת עציו ואת אבניו זו מכת צרעת שנאמר ונתץ את הבית. ועל לשון הרע מנין שנאמר זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע, וכן אתה מוצא במרים שלקתה בצרעת. על עדות שקר שהעידו ישראל בהקב"ה ואמרו אלה אלהיך ישראל, וכתיב כי פרוע הוא. על הדיין שמקלקל את הדין שנאמר לכן כאכול קש לשון אש שתרשם וגו' זו צרעת שנאמר פרוח תפרח הצרעת. על הנכנס בתחום שאינו שלו מן עוזיהו. על המשלח מדנים בין אחים מפרעה [ששלח מדנים בין אברהם לשרה] שנאמר וינגע ה' את פרעה על עין הרע מנין, א"ר יצחק כיון עינו של אדם צרה אדם הולך אצלו ואומר לו השאילני קרדומך ואומר אין לי והקב"ה מלקה אותו בצרעת וכתיב וצרה הכהן ופנו את הבית וגוררין את כליו והוא מתפרסם, וכן הוא אומר יגל יבול ביתו נגרות ביום אפיו. ויש אומרים אף על גסי הרוח מנעמן, ועל האומר דבר על חברו דכתיב והן לא יאמינו לי, ומה נאמר לו הבא נא ידך בחיקך: