ילקוט שמעוני/זכריה/רמז תקעא
מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור. זה מלך המשיח, ולמה קרא אותו הר הגדול שהוא גדול מן האבות שנאמר הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ירום מן אברהם שאמר הרימותי ידי אל ה', ונשא מן משה שנאמר בו שאהו בחיקך, וגבה ממלאכי השרת שכתוב בהם וגביהן וגובה להם ויראה להם, ממי הוא יוצא מדוד שנאמר ובן שלמה רחבעם (בנו) אביה בנו אסא בנו יושפט וגו' עד ובני אליועיני הודוינהו ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וענני שבעה, עד כאן פרט הכתוב עד ענני מי הוא ענני זה משיח שנאמר חזה הוית בתזוי עם ליליא וארו עם ענני שמיא, ומהו שבעה שכתוב במשיח שנאמר כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה, לכך נאמר מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור, אותו שכתוב בו ושפט בצדק דלים והוכיח במישור וגו'. והוציא את האבן, וכן דניאל אומר חזה הוית עד דאיתגגזרת אבן:
כי מי בז ליום קטנות. אמר רבי אליעזר מי גרם לצדיקים שיתבזבזו שלחנם לעתיד לבא קטנות שהיתה בם שלא האמינו בהקב"ה, רבא אמר אלו קטני בני רשעי ישראל שמבזבזין דין אביהם, לעתיד לבא אומרים לפניו רבש"ע מאחר שאתה עתיד ליפרע מהם למה הקהית את (שגם בנו) [שניהם בם], תני ר"א הגדול אומר כל מי שי לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה:
אלה שני בני היצר העומדים על אדון כל הארץ. א"ר יהודה זה אהרן ודוד שנמשחו בעוה"ז ואין צריכים לימשח לעתיד לבא שנאמר זאת משחת אהרן וכו' (כתוב ברמז תקע"ח בפסוק ואקח לי שני מקלות):
ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה (כתוב ביחזקאל ברמז שמ"א). מהו עפה טייסא כמה דאת אמר ויעף אלי אחד מן השרפים. א"ר אבהו אפילו עורו של פיל ועורו של גמל אינו כמדה הזו ואתה אומר כן זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ, מהיכן יצאה מפתחו של היכל דתנן פתחו שששל היכל ארכו ארבעים אמה ורחבו עששרים אמה. א"ר אייבו מפני מה משביעין את האדם בספר תורה ומביאים לפניו נודות נפולחיםםםם, לומר אתמול היה הנוד מלא גידים ועצמות ועכשו ריק מכלם כך המשביע את חברו לשקר סוף שיצא ריקם ממנו, רבי איסי אמר על שקר, רבי יונה אפילו על אמת. רבי ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דר' יונה א"ר שמעון אין מוסרין את השבועה למי שחשוד על השבועה ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה. עובדא הוה בחד גבר דאפקיד מאה דינרין גבי בר תמליון אזל בעא להון מיניה, אמר ליה מה דאפקידת לידי מסרית בירך, אמר ליה אשתבע לי, מה עבד בר תמליות נטל חד קניא וחקקיה ויהב ביה הלין מאה דינרין ושרי מסמך עליה אמר ליה צור הדין קניא בידך ואנא משתבע לך, כיון דמטון לבי כנישתא אמר מרי דהדין ביתא טבא מאן דמסרית בידי מסרית בידך ההוא קניא מן כבדיה נסתיה ואקשיה לארעא שריין הלין דנרין מתבדרין ושרי ההוא מלקט. אמר ליה לקט לקט דמן דידך אנת קא מלקט. עובדא הוה בחד אתתא דעלת למיפא גבי מנורתא והוו צייריין בשושיפא תלתא דינרין נסבתון ויהיבת יתהון אגב סודרא איתגבלון בלישא אפת פיתא ואזלת לה, אמר לה בעלה הב לי תלתא דינרין אזלת בעיא להון גבי מנורתא א"ל דילמא חמית הדין דינרין, הוה לההוא מגורתא תלת בנין אמרה תקבור ההיא אתתא ברא אי ידעת בהון, גרמון חוביא וקברתיה. אמרה אלולא דאחשידת בהון לא הוה קברת ליה, אזלא אמרת לה חמית הלין דינרין אמרת לה תקבור ההיא אתתא ברא תליתאה אי היא ידעתה בהון, גרמון חוביא וקברתיה, אמר לה בעלה לית את אזלא למנחמא הדין מגורתך, נסיבת תרין עגולין ואזלת מנחמת לה כיון דקצוץ עגולין נפלין הדין תלת דינרין מיניה, הא דברייתא אמרין בין זכאי בין חייב למומי לא תיעול: