ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרסט
נרצע אינו עובד לא את הבן ולא את (האח) [הבת] דכתיב ורצע אדוניו את אזנו ועבדו לו ולא לבן לו ולא (לאח) [לבת]. נמכר לנכרי אינו עובד את הבן דאמר קרא וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו מכלל דאית ליהוכו' גר יורש את הנכרי אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים יורשים וכו', אקילו רבנן גבי גר שמא יחזור לסורו. ורבי חיא בר אבא אמר רבי יוחנן נכרי יורש את אביו דכתיב כי לבני לוט נתתיה ירושה:
וחשב עם קונהו. עמו הוא מחשב (כח) ואין מחשב עם היורשין, משנת המכרו לו עד שנת היובל ואין יוצא בשש. והיה כסף ממכרו בכסף הוא נמכר ואין נמכר לא בתבואה ואל בכלים. מנין שיוצא בגרעון כסף, תלמוד לומר אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולו (כתוב ברמז תרס"ד). ההוא גברא דקדיש בשיראי רבה אמר לא צריכא שומא ורב יוסף אמר צריכא שומא. אי דאמר לה בכל דהו דכולי עלמא לא צריכא שומא, אי דאמר ליה חמשין רבה אמר לא צריכא שומא דהא שוי המשין. ורב יוסף אמר שוה כסף ככסף מה כסף דקיץ אף שוה כסף דקיץ. אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים. היכי דמי אילימא דלא מיקני בהו כלל, ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף, אלא דתית בהו שוה פרוטה מאי איריא תבואה וכלים אפילו כסף נמי, אלא לאו דאית בהו שוה פרוטה וכיון דלא קייצי לא. ואידך, אמר לך לעולם דלית בהו שוה פרוטה ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא כסף דאי אית ביה שוה פרוטה אין אי לא לא אבל תבואה וכלים כיון דמקרבא הנייתן גמרה ומקניא נפשה קא משמע לן. עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון. בכסף מנלן אמר קרא מכסף מקנתו מלמד שנקנה בכסף. אשכחן אמה העבריה הואיל ומיקדשה בכסף מיקניא נמי בכסף, עבד עברי מנלן. אמר קרא כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה מקיש עבד עברי לאמה העבריה מה אמה העבריה מה אמה העבריה נקנית בכסף אף עבד עברי נקנה בכסף. מוכר עצמו מנלן אמר קרא וכי תשיג וי"ו מוסיף על ענין ראשון. נמכר מנה מנה [והשיח] והרי הוא [יפה] ממאתים מאתים מנין שאין מחשבין אלא ממנה מנה, תלמוד לומר מכסף מקנתו. מאתים ואינו [יפה] אלא ממנה מנה מנין וכו', תלמוד לומר כפי שניו ישיב את גאולתו, למדנו לנמכר לנכרי שנגאל ידו על העליונה. מנין אף נמכר לישראל ונגאל ידו על העליונה, תלמוד לומר שכיר שכיר לגזרה שוה מה שכיר האמור בנכרי נגאל וידו על העליונה אף שכיר האמור בישראל נגאל וידו על העליונה, כשכיר שנה בשנה יהיה עמו מה שאוכל יאכל ומה ששותה ישתה. לא רדנו בפרך לעיניך יכול נכנס לביתו לידע מה עושין לו, תלמוד לומר לעיניך אי אתה מצווה אלא לעיניך. מרבין על השכר ואין מרבין על המכר, כיצד השכיר לו את השדה וא"ל אם עכשיו אתה נותן לי הרי שלך באלף זוז ואים ולגורן בשנים עשר מנה אסור, מאי שנא רישא מאי שנא סיפא, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אין משתלמת אלא לבסוף והאי כיון דלא מטא זמניה למיגבי לאו אגר נטר ליה משוי הוא דהכי שווי והאי דקאמר ליה אם מעכשיו אתה נות לי הרי שלך בעשר סליעים אוזולי הוא דקא מהיל גביה. סיפא כיון דזביני נינהו בעי למישקל דמי מהשתא הלכך אגר נטר הוא ואסור. אמר רבא דקו בה רבנן בהא מילתא ואוקמוה אקרא כשכיר שנה בשנה יהיה עמו שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת. תניא רבי אומר אם לא יגאל באלה באלה נגאל ואין נגאל בשש, שיכול ומה מי שאינו נגאל באלה נגאל בשש זה שנגאל באלה אינו דין שנגאל בשש, תלמוד לומר באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בש וכו', אמר קרא יגאלנו לזה ולא לאחר. רבי יוסי הגלילי אומר באלה לשחרור בשאר כל אדם לשעבוד. ר' עקיבא אומר באלה לשעבוד בשאר כל אדם לשחרוח. ובסברא קמיפלגי. רבי יוסי הגלילי סבר מסתברא גאולת אחרים לשעבוד דאי אמרת לשחרור מימנעי ולא פרקי ליה. ר' עקיבא סבר מסתברא גאולת קרובים לשעבוד דאי אמרת לשחרור כל יומא אזיל ומזבן נפשיה. וחכמים אומרים הכל לשחרור. מאן חכמים רבי היא דמפיק ליה האי באלה לדרשא אחריתא ומקרא נדרש בין לפניו בין לאחריו. ורבי האי ויצא בשנת היובל מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא ויצא בשנת היובל בנכרי שישנו תחת ידך הכתוב מדבר, או אינו אלא בנכרי שאינו תחת ידך, אמרת וכי מאפשר לעשות לו, הא אינו מדבר אלא בנכרי שישנו תחת ידך. כי לי בני ישראל עבדים אמר רב פועל יכול לחזור כו אפילו בחצי היום שנאמר כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים. אשר הוצאתי אותם מאר מצרים על תנאי כך הוצאתי אותם מארץ מצרים שלא ישתעבדו:
אני ה' אלקיכם. מה תלמוד לומר מלמד שכל המשעבד בהם למטה כאלו משעבד בהם למעלה, אל תעשו לכם אלילים זה אחד מן השמות המגונים שנקראת עבודת אלילים על שם מעשיה. ופסל ומצבה מה הפסל עשייתו פסלתו אף מצבה עשייתה פסלתה, מה מצבה בל תקימו, אף פסל בל תקימו. לא תקימו לכם אלו מרקולים שעל הדרכים. רשב"ג אומר אלו חמנים שבראשי גגות. ואבן משכית. רבי איקלע לבבל בתענית צבור קם קרא בספרא פתח בריך חתים לא בריך ונפול כולי עלמא על אנפייהו ורב לא נפיל על אפיה, מאי טעמא לא נפל על אפיה, רצפה של אבנים הוה ותניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה, בארצכם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה במקדש. וכדעולא לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד. אי הכי מאי איריא רב אפילו כולהו נמי, קמה דרב הוא דהואי. וליזיל גבי ציבורא ולינפול על אפיה, לא מטרח ציבורא. אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דמצלי אצלויי. את שבתותי תשמרו (כתוב למעלה ברמ תר"ד). כנגד זה הנמכר לנכרי הכתוב מדבר שלא יאמר [הואיל] רבי עובד אלילים אף אני עובד אלילים. רבי מגלה עריות אף אני אגלה עריות, רבי מחלל שבתות אף אני אחל שבתות, תלמוד לומר לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני ה' אלקיכם את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו (לא) הזהיר בו הכתוב את כל המצות. אני ה' אני נאמן לשלם שכר: